10,515
עריכות
שינויים
דף חדש: {{בעבודה}} להלן מדריך למי שמצא עצמו תוקף מינית אדם אחר, נער, נערה ילד או ילדה. יש רבים החוששים לפנות לעזר…
{{בעבודה}}
להלן מדריך למי שמצא עצמו תוקף מינית אדם אחר, נער, נערה ילד או ילדה.
יש רבים החוששים לפנות לעזרה גם אם הם מרגישים שמה שהם עושים זה לא נכון. הם מסתירים את פעילותם ויודעים שהחוק אינו לצידם. יש לי חדשות בשבילכם: תוכלו לקבל עזרה גם מבלי להיחשף לאחריות פלילית על מעשים שביצעתם בעבר. לפיכך, מדריך זה מתאר כיצד הפוגע יכול גם הוא לקבל עזרה ולצאת מהבוץ בו הוא מרגיש שקוע.
==הפגיעה==
אמנם בעבר הרחוק פעילות מינית עם בני נוער ואף ילדים לא הייתה מעשה הנוגד את החוק, אך גם בתקופות עברו לא היה זה נהוג מבחינה חברתית, היה זה טאבו, דבר אשר נעשה בסתר. כיום, בתרבות המערבית ובאמצעות אמנות בינלאומיות המחייבות את מרבית מדינות העולם, חל איסור חוקתי למגע מיני בין מבוגרים לקטינים. הגיל שבו מותרים היחסים מכונה [[גיל ההסכמה]], והוא משתנה ממדינה למדינה. ניתן לראות כי באופן כללי, מגע מיני מתחת לגיל 14 נחשב לאסור.
הפגיעה מתבטאת בהשלכות פסיכולוגיות וחברתיות. זה נכון שנערים ונערות מסוימים עשויים להתמודד טוב יותר עם ההשלכות אם קיבלו ייעוץ בגיל צעיר, קרוב ככל האפשר למעשה, אך הטיפולים אינם תרופות פלא וביטול ההשלכות לחלוטין, נחשב לכמעט בלתי אפשרי. מסיבה זו, עבירות בקטין נחשבות לחמורות במיוחד.
ילד שעובר תקיפה מינית, בין אם בכוח ובין אם בהסכמה, חווה חוויה שתשנה את חייו ואת נקודת מבטו לעד. בדרך כלל מדובר באדם שהוא מכיר, בשלב מסוים מבין הילד שמה שנעשה הוא אסור ולא נכון, ולכן הוא מאבד את אמונו בפוגע. הצרה הגדולה יותר היא איבוד האמונה באנשים אחרים נוספים. הילד מאבד את אמונו בהוריו שלא זיהו ולא עזרו לו, הוא מאבד את אמונתו במורים ורופאים שלא סייעו לו על אף הרמזים, ולבסוף - הכפייה המינית, גם אם אינה בכוח פיזי אלא במרות, יוצרת אצל הילד רגשות זעם, חרדה ואכזבה.
מעבר להשלכות כלפי אחרים, ישנן גם השלכות כלפי הילד עצמו, רגשות רשם ובושה. הסקרנות הראשונית חולפת במהרה ומתחלפת בבלבול. הבלבול הזה מתבהר בהמשך וצורת התפתחותו תלויה בדרך הטיפול של הפוגע. ״יציאה נכונה״ ממצב מסוג זה יכולה לסייע לילד להבין מה קרה, למה, מה המשמעות וכיצד צריך להתייחס לדברים שחווה.
==אחריות פלילית וסודיות==
נתחיל בכך שכל סוג של פעילות מינית בין מבוגרים לבין ילדים, נערים ונערות מתחת לגיל 14, הוא אסור על פי החוק. העובר על עבירות אלו צפוי לעונשי מאסר. לאחר מכן הילד יכול לתבוע גם פיצויי נזיקין במשפט נפרד גם אם לא הפוגע לא נמצא אשם בפלילים. בבואם לקבוע אשם ועונש במשפט הפלילי, השופטים בוחנים גם את אופן התנהגותו של הפוגע לאחר המעשה, גם אם חלף זמן. קרי, לפגישות קבועות עם פסיכולוג יש משמעות לא רק לטיפול הניתן, אלא גם מעיד על כך שהפוגע מודע לבעיה ומוכן לטפל בה.
ייתכן כי לפוגע חשש מוצדק כי חשיפת הפרשה לפסיכולוג תביא בהכרח למאסר, אף שאין זה המצב. פסיכולוגים הנם רופאים לכל שבר אשר חלה עליהם חובת הסודיות ורק במקרים פסציפיים הם חייבם לדווח על הנעשה. חובת הדיווח קיימת רק כאשר הפוגע הוא קרוב משפחה ישיר של הילד הנפגע או גר עמו. קרי, הורים, אחים ואחיות, ואחרים שגרים עם הילד באותה דירה. בגין כל היתר, שכנים, סבא וסבתא, מורים, מחנכים, יועצים, רבנים, חברים ועוד - אין חובת דיווח.
״מאין לי שהפסיכולוג לא ייקח את החוק לידיים״, אתם שואלים? ובכן, מעבר לסיכון של איבוד הרישיון, ישנם פסיכולוגים שמתמחים בייעוץ לנפגעי תקיפה מינית ולמפגעים, זהו מקור ההכנסה העיקרי שלהם. הם שמעו על עשרות מקרים של תוקפים ונתקפים, הם מכירים את התחום ומבינים מה היא טובת הילד. מצב שבו התוקף מקבל טיפול וייעוץ - הוא המצב האידאלי ביותר מבחינת הילד ומבחינת החברה כולה. החלופה - מאסר וחזרה על המעשים, אינה הדרך הנכונה.
==הצעד הראשון==
הצעד הראשון חייב להיות של הפוגע. לעתים הילד הצעיר עדיין אינו יודע מה צריך להיעשות. לעתים הוא יודע, אבל עדיין לא אזר אומץ. זה רק עניין של זמן. יום אחד הוא יתגבר על הבושה. יתגבר על הפחדים ועל איומים אפשריים. עם חשיפת הפרשה על ידי הילד, הפוגע יידחק לפינה ופנייה לייעוץ בשלב זה היא אמנם עדיפה על לא-כלום, אך היא בהחלט אינה מעידה על רצון עצמי לקבלת טיפול אלא על הכרח.
לפיכך הכדור נמצא בידי הפוגע. פעמים רבות הצעד הראשון הוא בדרך כלל הימנעות ממפגשים נוספים עם הנפגע. יחד עם זאת, לא תמיד זהו צעד מעשי, שכן אם מדובר במורה, עליו להתפטר מתפקידו, ואם מדובר בשכן, עליו למצוא מקום מגורים חדש. לכן, אם ניתן להימנע מפגישה עם הנפגע - זהו הצעד הראשון. אם המצב מורכב יותר - הצעד הראשון הוא קבלת ייעוץ מקצועי.
ניתן לקבוע תור לפסיכולוג דרך קופת החולים. ניתן גם להיפגש עם פסיכולוג פרטי או עם אחד הפסיכולוגים המנויים מטה. הפוגע צריך להגיע לפגישה, להסביר מה קרה, ולקבוע בהנחיית הפסיכולוג את השיטה המתאימה ביותר להפסקת הקשר האסור. בהמשך הטיפול הנפגע ינסה להבין איך זה קרה, מה היו התהליכים המחשבתיים שהובילו למגע המיני, מהן נקודות החולשה שלו וכיצד להימנע מכניסה למצבים מסוכנים.
הצעד הבא, לאחר קבלת הייעוץ הפסיכולוגי הראשוני, הוא בדיקת פתרונות נוספים, כגון ניתוק הקשר עם משפחות עם ילדים, טיפול תרופתי, מציאת עבודה שאינה מערבת ילדים ועוד.
{{בעבודה}}
להלן מדריך למי שמצא עצמו תוקף מינית אדם אחר, נער, נערה ילד או ילדה.
יש רבים החוששים לפנות לעזרה גם אם הם מרגישים שמה שהם עושים זה לא נכון. הם מסתירים את פעילותם ויודעים שהחוק אינו לצידם. יש לי חדשות בשבילכם: תוכלו לקבל עזרה גם מבלי להיחשף לאחריות פלילית על מעשים שביצעתם בעבר. לפיכך, מדריך זה מתאר כיצד הפוגע יכול גם הוא לקבל עזרה ולצאת מהבוץ בו הוא מרגיש שקוע.
==הפגיעה==
אמנם בעבר הרחוק פעילות מינית עם בני נוער ואף ילדים לא הייתה מעשה הנוגד את החוק, אך גם בתקופות עברו לא היה זה נהוג מבחינה חברתית, היה זה טאבו, דבר אשר נעשה בסתר. כיום, בתרבות המערבית ובאמצעות אמנות בינלאומיות המחייבות את מרבית מדינות העולם, חל איסור חוקתי למגע מיני בין מבוגרים לקטינים. הגיל שבו מותרים היחסים מכונה [[גיל ההסכמה]], והוא משתנה ממדינה למדינה. ניתן לראות כי באופן כללי, מגע מיני מתחת לגיל 14 נחשב לאסור.
הפגיעה מתבטאת בהשלכות פסיכולוגיות וחברתיות. זה נכון שנערים ונערות מסוימים עשויים להתמודד טוב יותר עם ההשלכות אם קיבלו ייעוץ בגיל צעיר, קרוב ככל האפשר למעשה, אך הטיפולים אינם תרופות פלא וביטול ההשלכות לחלוטין, נחשב לכמעט בלתי אפשרי. מסיבה זו, עבירות בקטין נחשבות לחמורות במיוחד.
ילד שעובר תקיפה מינית, בין אם בכוח ובין אם בהסכמה, חווה חוויה שתשנה את חייו ואת נקודת מבטו לעד. בדרך כלל מדובר באדם שהוא מכיר, בשלב מסוים מבין הילד שמה שנעשה הוא אסור ולא נכון, ולכן הוא מאבד את אמונו בפוגע. הצרה הגדולה יותר היא איבוד האמונה באנשים אחרים נוספים. הילד מאבד את אמונו בהוריו שלא זיהו ולא עזרו לו, הוא מאבד את אמונתו במורים ורופאים שלא סייעו לו על אף הרמזים, ולבסוף - הכפייה המינית, גם אם אינה בכוח פיזי אלא במרות, יוצרת אצל הילד רגשות זעם, חרדה ואכזבה.
מעבר להשלכות כלפי אחרים, ישנן גם השלכות כלפי הילד עצמו, רגשות רשם ובושה. הסקרנות הראשונית חולפת במהרה ומתחלפת בבלבול. הבלבול הזה מתבהר בהמשך וצורת התפתחותו תלויה בדרך הטיפול של הפוגע. ״יציאה נכונה״ ממצב מסוג זה יכולה לסייע לילד להבין מה קרה, למה, מה המשמעות וכיצד צריך להתייחס לדברים שחווה.
==אחריות פלילית וסודיות==
נתחיל בכך שכל סוג של פעילות מינית בין מבוגרים לבין ילדים, נערים ונערות מתחת לגיל 14, הוא אסור על פי החוק. העובר על עבירות אלו צפוי לעונשי מאסר. לאחר מכן הילד יכול לתבוע גם פיצויי נזיקין במשפט נפרד גם אם לא הפוגע לא נמצא אשם בפלילים. בבואם לקבוע אשם ועונש במשפט הפלילי, השופטים בוחנים גם את אופן התנהגותו של הפוגע לאחר המעשה, גם אם חלף זמן. קרי, לפגישות קבועות עם פסיכולוג יש משמעות לא רק לטיפול הניתן, אלא גם מעיד על כך שהפוגע מודע לבעיה ומוכן לטפל בה.
ייתכן כי לפוגע חשש מוצדק כי חשיפת הפרשה לפסיכולוג תביא בהכרח למאסר, אף שאין זה המצב. פסיכולוגים הנם רופאים לכל שבר אשר חלה עליהם חובת הסודיות ורק במקרים פסציפיים הם חייבם לדווח על הנעשה. חובת הדיווח קיימת רק כאשר הפוגע הוא קרוב משפחה ישיר של הילד הנפגע או גר עמו. קרי, הורים, אחים ואחיות, ואחרים שגרים עם הילד באותה דירה. בגין כל היתר, שכנים, סבא וסבתא, מורים, מחנכים, יועצים, רבנים, חברים ועוד - אין חובת דיווח.
״מאין לי שהפסיכולוג לא ייקח את החוק לידיים״, אתם שואלים? ובכן, מעבר לסיכון של איבוד הרישיון, ישנם פסיכולוגים שמתמחים בייעוץ לנפגעי תקיפה מינית ולמפגעים, זהו מקור ההכנסה העיקרי שלהם. הם שמעו על עשרות מקרים של תוקפים ונתקפים, הם מכירים את התחום ומבינים מה היא טובת הילד. מצב שבו התוקף מקבל טיפול וייעוץ - הוא המצב האידאלי ביותר מבחינת הילד ומבחינת החברה כולה. החלופה - מאסר וחזרה על המעשים, אינה הדרך הנכונה.
==הצעד הראשון==
הצעד הראשון חייב להיות של הפוגע. לעתים הילד הצעיר עדיין אינו יודע מה צריך להיעשות. לעתים הוא יודע, אבל עדיין לא אזר אומץ. זה רק עניין של זמן. יום אחד הוא יתגבר על הבושה. יתגבר על הפחדים ועל איומים אפשריים. עם חשיפת הפרשה על ידי הילד, הפוגע יידחק לפינה ופנייה לייעוץ בשלב זה היא אמנם עדיפה על לא-כלום, אך היא בהחלט אינה מעידה על רצון עצמי לקבלת טיפול אלא על הכרח.
לפיכך הכדור נמצא בידי הפוגע. פעמים רבות הצעד הראשון הוא בדרך כלל הימנעות ממפגשים נוספים עם הנפגע. יחד עם זאת, לא תמיד זהו צעד מעשי, שכן אם מדובר במורה, עליו להתפטר מתפקידו, ואם מדובר בשכן, עליו למצוא מקום מגורים חדש. לכן, אם ניתן להימנע מפגישה עם הנפגע - זהו הצעד הראשון. אם המצב מורכב יותר - הצעד הראשון הוא קבלת ייעוץ מקצועי.
ניתן לקבוע תור לפסיכולוג דרך קופת החולים. ניתן גם להיפגש עם פסיכולוג פרטי או עם אחד הפסיכולוגים המנויים מטה. הפוגע צריך להגיע לפגישה, להסביר מה קרה, ולקבוע בהנחיית הפסיכולוג את השיטה המתאימה ביותר להפסקת הקשר האסור. בהמשך הטיפול הנפגע ינסה להבין איך זה קרה, מה היו התהליכים המחשבתיים שהובילו למגע המיני, מהן נקודות החולשה שלו וכיצד להימנע מכניסה למצבים מסוכנים.
הצעד הבא, לאחר קבלת הייעוץ הפסיכולוגי הראשוני, הוא בדיקת פתרונות נוספים, כגון ניתוק הקשר עם משפחות עם ילדים, טיפול תרופתי, מציאת עבודה שאינה מערבת ילדים ועוד.
{{בעבודה}}