שחקן פורנוגרפיה

מתוך ויקיסקס
(הופנה מהדף שחקנית הפורנו)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שחקן פורנוגרפיה הוא שחקן המבצע מעשים מיניים בסרט המיועד למבוגרים - סרטים פורנוגרפיים. סרטים אלו עשויים לייצג פנטזיה מינית ושחקנים שנבחרו לשחק בתפקידים אלו, נבחרו עקב יכולתם או מראם אשר מתאימים לפנטזיה ולתסריט. יש שחקנים אשר מתמחים בז'אנרים מסוימים, כגון מין לסבי, BDSM, מין אנאלי, חדירה כפולה, בליעת זרע, גזע ספציפי, MILF או מראה מסוים. ללא קשר לז'אנר, רוב השחקנים נדרשים להופיע בעירום מלא.

לתשומת הלב כי ערך זה עוסק הן בשחקנים והן בשחקניות.

סקירה

סרטים פורנוגרפיים המכוונים לקהל יעד הטרוסקסואלי מתמקדים בעיקר בנשים, שרובן נבחרו על בסיס מידת המשיכה המינית שלהן ורצונן ויכולתן לבצע את המעשים המיניים הדרושים. לעומתן, הגברים בסרטים מסוג זה נבחרים בעיקר על בסיס ארבע תכונות: מראה איבר המין, יכולתם להשיג זקפה בעודם על במה מלאה בעובדים (במאים, טכנאים, צלמים וכדומה), יכולתם לשמור על זקפה לאורך זמן במהלך הצילומים, ויכולתם להביא לשפיכה לפי דרישת הבמאי.

תעשיית הפורנוגרפיה האמריקאית הייתה הראשונה ליצור כוכבים פורנוגרפיים, קרי דירוג שחקנים וביקורת סרטים. במדינות אחרות, "מערכת הכוכבים" אינה נפוצה ורוב השחקנים הינם חובבנים. מרבית השחקנים משתמשים בשם בדוי (שם במה) ומעדיפים לשמור על אנונימיות מחוץ לעבודה. רק מיעוט השחקנים הפורנוגרפיים מצליחים לעבור למיינסטרים של תעשיית הסרטים. חלק מהשחקניות עובדות גם כחשפניות במועדוני חשפנות.

קיימים מספר טקסים המחלקים פרסים ותארים המבוססים על הביצוע והפופולריות של השחקנים, כגון פרסי AVN, פרסי XRCO ופרסי XBIZ. פרסי AVN ממומנים על ידי מגזין באותו השם, והם נחשבים ליוקרתיים ביותר, ועקב כך מכונים "האוסקר של הפורנו".

ניתן לאמוד את מספר שחקני הפורנוגרפיה בארצות הברית לפי מספר השחקנים שנבדקו על ידי הקרן לשירותי בריאות של תעשיית הסרטים למבוגרים (AIM). בשנת 2011 מסד הנתונים של הקרן הודלף ונמצא כי הוא מכיל פרטים של למעלה מ-12,000 שחקנים פורנוגרפיים שנבדקו מאז 1998. החל משנת 2011, דווח כי כ-1,200-1,500 שחקנים עבדו ב"עמק הפורנו" של קליפורניה.

היסטוריה

הפקת סרטים גסים החלה עם המצאת הצילום. "תמונות נעות" שהציגו עירום היו פופולריות במשחקיות וידאו בתחילת המאה ה-19. תמונות נעות אלו כללו נשים חשופות חזה, עירום מלא ואפילו יחסי מין.

הפקת סרטים אירוטיים החלה עם לאחר המצאת הסרט. הסרט האירוטי הראשון היה הסרט משנת 1896 בשם "Le Coucher de la Mariée" באורך 7 דקות, בבימויו של אלברט קירשנר הצרפתי, ובו לואיז ווילי מבצעת סטריפטיז באמבטיה. יוצרי קולנוע צרפתים אחרים החלו ליצור סוג זה של סרטים גסים המציגים נשים מתערטלות. האחים פאטה סיפקו את הביקוש ברחבי אירופה. באוסטריה, יוהן שוורצר הפיק 52 סרטונים אירוטיים בין השנים 1906 ל-1911, שכל אחת מהן הציגה נשים צעירות מקומיות בעירום מלא, כדי לספק מקור מקומי חלופי להפקות הצרפתיות.

בדרך כלל לא ניתן כל קרדיט למשתתפים בהפקות מוקדמות אלה, או לחלופין נעשה שימוש בשמות בדויים, כדי להימנע מסנקציות משפטיות וחברתיות. השימוש בשמות בדויים הפכה לנורמה בתעשייה ושחקני סרטים פורנוגרפיים שמרו על פרופיל נמוך, תוך שימוש בשמות בדויים כדי לשמור על אנונימיות, בעוד שהיו שחקנים שהשתתפו ללא קרדיט כלל. השימוש בשמות בדויים נשאר מסורת בתעשייה, ושחקנים היו מופיעים תחת מספר שמות בדויים, בהתאם לז'אנר, או שינו שם בדוי כאשר ירד קרנו של השם הקודם.

קייסי דונובן כיכב בלהיט הפורנוגרפי המיינסטרים הראשון, בשם "Boys in the Sand", בשנת 1971. יחד עם זאת, ניתן לומר שכוכבת הפורנו הראשונה שהפכה לשם דבר הייתה לינדה לאבלייס (שמה הבדוי של לינדה סוזן בורמן) מניו יורק, שכיכבה בסרט הידוע גרון עמוק משנת 1972. הסרט גרף מיליוני דולרים ברחבי העולם, הצלחה שגררה סרטנים דומים כמו מרילין צ'יימברס ("מאחורי הדלת הירוקה"), גלוריה לאונרד ("הפתיחה של מיסטי בטהובן"), ג'ורג'ינה ספלווין ("השטן במיס ג'ונס") ובמבי וודס ("דבי עושה דאלאס").

התקופה שתחילתה בשנות ה-70 ועד סוף שנות ה-70 או תחילת שנות ה-80 כונתה "תור הזהב של הפורנו", כאשר סרטים אירוטיים הופקו בארצות הברית עם עלילה, מגובים בתקציבי קידום מכירות בסגנון קולנוע, והוקרנו בבתי קולנוע ציבוריים. המשתתפים בהפקות אלה הפכו לכוכבים, בהם פיטר ברלין, ג'ון הולמס, ג'ינג'ר לין אלן, פורשה לין, דזירה קוסטו, ג'ולייט אנדרסון ("דודה פג"), ליסה דה ליאו, ורוניקה הארט, נינה הארטלי, הארי רימס, סקה, אנט הייבן ואמבר לין. בינתיים, באירופה, שחקניות ושחקנים פורנוגרפיים רבים מגיעים ממדינות מזרחיות ופחות מפותחות, כגון רוסיה, רומניה, צ'כיה, סלובקיה והונגריה. בצרפת, בין הכוכבות ניתן לכלול את בריז'יט להאי, קלרה מורגן, סלין טראן (קטסוני) ויסמין לאפיט. באיטליה, מרינה לות'ר השבדית עלתה לגדולה בתחילת שנות ה-80, כמו גם מואנה פוז'י, אילונה סטלר (צ'יצ'ולינה) ולילי קראטי.

שחקנים

שחקנים ממין נקבה

איבר מינה של אסה אקירה.

רוב הסרטים הפורנוגרפיים מיועדים לצופה הטרוסקסואלי, ולכן סרטים אלו מתמקדים בעיקר בנשים. סרטים פורנוגרפיים מנסים להציג פנטזיה מינית ולכן שחקניות נבחרות על פי יכולתן להתאים לפנטזיה זו. הפנטזיה יכולה להיות תכונות פיזיות ומראה כגון גזרה, גודל חזה, סגנון שיער, מוצא אתני, מראה איבר המין, כמו גם נכונותה ומומחיותה בביצוע אקטים מיניים מסוימים. שחקניות נדרשות להציג גישה חיובית במהלך המשחק, כאשר כמעט כל האקטים המיניים מוצגים כמהנים. שחקניות מוצגות בדרך כלל כמי שתמיד זמינות ומוכנות לעסוק בכל אקט מיני שבן הזוג שלהן על גבי המסך, כמיופה הכוח של הצופה, מבקש לבצע. בהתאם לכך, השחקניות נדרשות לחייך, לגנוח ולהציג מבט נחשק, הן כלפי בן הזוג והן כלפי האקט עצמו.

במאים מייחסים חשיבות גבוהה במיוחד לתכונות הפיזיות של השחקנים הראשיים וליכולתם להרים את מצב הרוח המיני של הסרט. רוב השחקנים מתמחים בז'אנרים מסוימים, כגון סקס לסביות, BDSM, שימוש בקשירה ורצועות, מין אנאלי, חדירה כפולה, בליעת זרע, נשים בגיל ההתבגרות, MILF ועוד. מעשים מיניים עשויים להיות מדומים או לא מדומים, כאשר פעמים רבות מדובר במעשה מדומה כאשר לא מדובר בסצנה עם איברי המין עצמם. ללא קשר לז'אנר, רוב השחקנים נדרשים להופיע בעירום מלא בסרטים פורנוגרפיים. הנשים בדרך כלל צעירות יותר בגילן מעמיתיהן הגברים, בדרך כלל בשנות העשרה שלהם, בשנות ה-20 וה-30. ישנה עדיפות בתעשיית המין לשחקניות רזות עם חזה שופע; חלק מאולפני הסרטים מעודדים את השחקניות שלהם לבצע השתלת חזה, ומציעים לשלם עבור ההליך.

לפי ג'ונתן מורגן (שחקן שהפך לבמאי):

"מקובל לדרג את הבנות כמו א', ב' ו-ג'. א' היא הבחורה הכי יפה והיא תופיע על הקופסה. יש לה את כל הכוח. אז היא תופיע באיחור, או בכלל לא. 99.9% מהן עושות את זה".

שחקניות פחות נחשקות נוטות יותר להסכים לבצע אקטים מיניים קיצוניים יותר ובסיכון גבוה יותר כמו חדירה אנאלית כפולה, כדי לקבל עבודה. לפי מורגן:

"יש בנות שנגמרו תוך תשעה חודשים או שנה. קחו לדוגמה בחורה צעירה בת 18 ומתוקה, שחותמת בסוכנות, עושה חמישה סרטים בשבוע הראשון שלה. נחשפה בפני 5 במאים, 5 שחקנים, 5 כפול 5: היא מקבלת שיחות טלפון רבות. מגיעה למאה סרטים בארבעה חודשים. עכשיו היא כבר לא פנים טריות. המחיר שלה יורד והיא מפסיקה לקבל שיחות טלפון. ואז.. 'אוקיי, תעשי אנאלי? תעשה גנגבאנגים?' ואחרי זה גמרו את הקריירה. הן אפילו לא יכולות לקבל שיחת טלפון. כוחות השוק של התעשייה הזו מנצלים אותם".

חלק מהשחקנים מציינים כי "הנאה של משתתף היא לא חשובה ביותר" וכי "יחסי מין בפורנו אינו זהה ליחסי מין פרטיים".

מחקר משנת 2009 שחקר סיכונים בריאותיים עבור מבצעים בתעשייה מצא כי הסיכונים שאליהם נחשפות שחקניות הוא גבוה משמעותית מהסיכונים אליהם נחשפים השחקנים. המחקר דיווח:

"שחקניות עסקו בהתנהגויות בריאותיות מסוכנות שכללו מעשים מיניים בסיכון גבוה כולל מין לא מוגן, שימוש בסמים וניתוחים פלסטיים. הן נחשפות לפגיעה פיזית על גבי הסט. רבים נכנסו ועזבו את הענף עם חוסר ביטחון כלכלי וסבלו לאחר מכן מבעיות נפשיות. נשים נחשפו לסיכונים בריאותיים בסבירות גבוהה יותר מגברים. כלל השחקנים, אך בעיקר נשים, חשופות לסיכונים בריאותיים המצטברים עם הזמן ושאינם מוגבלים למחלות מין".

קיימת דעה מנוגדת הקובעת כי הפקת סרטים פורנוגרפיים אינה בהכרח לא אתית או משפילה. לדברי לין קומלה, פרופסור ללימודי נשים ב-UNLV, הצגת פרקטיקות משפילות בודדות ככאלו אשר מייצגות את תעשיית סרטי הפורנו כולה "דומה לדיבור על הוליווד תוך התייחסות רק למערבוני ספגטי".

סקירה של מספר מחקרים משנת 2018 שפורסמה ב-Journal of Sex Research מצאה שרוב צרכני הפורנו ממין זכר שנסקרו, לא אהבו לראות "מעשים שהיו לא נעימים/כואבים לנשים, כמו סתימת פיות מאולצת או חדירה אנאלית בכוח". הם הגיעו למסקנה שלמרות שיש תוכן קיצוני רב בתעשיית המין, רוב הצרכנים אינם מעוניינים בפורנוגרפיה מסוג זה אשר משפילה נשים.

על פי מחקר משנת 2013, שחקניות פורנו דיווחו בסבירות גבוהה יותר כי עסקו בקיום יחסי מין בגיל מוקדם יותר, נטלו סמים, זוהו כביסקסואלים, נהנו יותר מיחסי מין, וקיימו יחסי מין עם יותר בני זוג, לעומת נשים שלא עסקו במקצוע. מאידך, שחקניות פורנו דיווחו על איכות חיים טובה יותר, רמת הערכה עצמית גבוהה יותר, רמת הגשמה מינית גבוהה יותר ומערכות תמיכה חברתיות טובות יותר, בהשוואה למקבילותיהן שאינן עוסקות בפורנו.

שחקנים ממין זכר

ג'רמי

בעוד שהמוקד העיקרי של סרטים למבוגרים קלאסיים הם הנשים שבהם, שנבחרות בעיקר בשל הופעתן על המסך, ישנה התמקדות ברורה בשחקנים הגברים המסוגלים להגשים את רצונות הצופה הגברי, כבאי-כוחם. מרבית השחקנים בפורנוגרפיה הטרוסקסואלית נבחרים לפי היכולת שלהם להשיג זקפה על סט סרטים עמוס ולחוץ, לשמור על הזקפה לאורך זמן במהלך הצילומים, וכן להשיג שפיכה עם הוראת הבמאי. אף על פי כן, מרבית נוזל הזרע המוצג הוא מלאכותי. בעבר, היה לכך חשיבות גבוהה במיוחד אך עם כניסת הויאגרה לשוק, פחתה החשיבות. אף על פי כן, ויאגרה עלולה לגרום לפניו של השחקן לסמוק באופן ניכר, לגרום לו לכאב ראש ולהקשות על השפיכה. הבמאי ג'ון סטגליאנו אמר על השימוש בוויאגרה פירושו "אתה גם מאבד מימד. הבחור מזיין בלי להיות מגורה".

רון ג'רמי, ג'ון הולמס ורוקו ספרדי נחשבים על ידי AVN לשחקנים הגברים המובילים בכל הזמנים. קן שימיזו קיים יחסי מין עם למעלה מ-8,000 נשים במהלך יצירת 7,500 סרטים.

פרקטיקות בתעשייה

תעריפי שכר

לפי סצנה

התשלום לשחקני פורנו תלוי באקטים שבהם השתתפו. חדירה בדרך כלל משתלמת ביותר. בסצנה בודדת, שחקניות מרוויחות בדרך כלל בין 100 דולר ל-6,000 דולר, בעוד ששחקנים מרוויחים בין 100 דולר ל-400 דולר. עיתון "אינדיפנדנט" דיווח בשנת 2007 כי שחקניות בסצנות עם שבהם משתתפים שחקנים, מרוויחות בדרך כלל בסביבות 1,000 דולר, לעומת 700-800 דולר בסצינות עם נשים אחרות. אתר החדשות ה-Daily Beast טען ב-2019 כי שחקניות יכולות להרוויח בין 300 ל-2,500 דולר לסצנה, בהתאם לרמת הניסיון שלהן ולאקטים המיניים שבוצעו. שחקניות בעלי שכר גבוה יותר יכולות היו להרוויח כ-1,200 דולר לסצנה. הלוס אנג'לס טיימס דיווח בשנת 2009 ששיעורי השכר לשחקנית שמבצעת סצנה הטרוסקסואלית היו בין 700 ל-1,000 דולר. לפי אתר הפורנו Videobox, בשנת 2008, התעריפים עבור שחקניות הוא כדלקמן: מציצות: 200–400 דולר; יחסי מין הטרוסקסואליים: 400–1,200 דולר; מין אנאלי: 900–1,500 דולר; חדירה כפולה: 1,200–1,600 דולר; חדירה אנאלית כפולה: 2,000 דולר. עבור פטישים חריגים יותר, נשים בדרך כלל מקבלות 15% תוספת. רון ג'רמי העיר שבשנת 2008, "הבחור הממוצע קיבל 300 עד 400 דולר לסצנה, או 100 עד 200 דולר אם הוא חדש". לפי המפיק סימור באטס ב-2007, שמנהל סוכנות גיוס משלו לסרטי מין, כמו גם הפקת סרטי מין "נשים שמופיעות הן בפורנו הטרוסקסואלי והן בפורנו לסבי מרוויחות יותר מאלה שעושות רק סצנות הטרוסקסואליות, הן בדרך כלל מרוויחות כ-200-800 דולר, בעוד שאלו שעושות רק מין אוראלי מרוויחות בדרך כלל רק כ-100-300 דולר לסצנה". בראיון משנת 2004 שנערך על ידי אתר החדשות Local10 News of Florida, נטען כי לאנשים הוצעו 700 דולר עבור מגע מיני בזמן צילום סצנה של הסדרה הפופולרית Bang Bus. השחקנית קלואי אמרה ב-2001 על שיעורי השכר כי "בגונזו משלמים לך לא לפי סרט, אלא לפי סצנה. אז זה שתי נשים: 700 דולר, פלוס 100 דולר עבור צעצוע אנאלי. גבר ואישה: 900 דולר. אנאלי: 1,100 דולר. סולו: 500 דולר. חדירה כפולה: 1,500 דולר".

שכר

השכר השנתי של שחקניות פורנו נע בדרך כלל בין 60,000 דולר ל-400,000 דולר, לעומת 40,000 דולר בקרב שחקנים. בשנת 2017, עיתון החדשות "אינדיפנדנט" דיווח כי המשכורות של שחקני פורנו מובילות היו בסביבות 300,000 עד 400,000 דולר. ב-2011, מנהלה של קאפרי אנדרסון אמר, "בחורה עם חוזה תצטלם רק עבור חברה אחת, היא לא תצטלפ עבור אף חברה אחרת. רוב השחקניות בתעשיית המין הן סוכנים חופשיים - הן יצטלמו עבור כל אחד. רוב הבחורות עם החוזה מרוויחות 60,000 דולר בשנה. בשנה אחת, בחורה עם חוזה תשתתף, בממוצע, בארבעה סרטים וכל סרט לוקח בערך שבועיים או שלושה לצלם".

תשלומים אחרים

מלבד ההופעה בסרטים, כוכבי פורנו מרוויחים כספים מתמיכה ועמלות הופעה. לדוגמה, ב-2010, מספר מועדוני לילה שילמו לכוכבות פורנו ולחברי פלייבוי כדי להופיע שם על מנת שישמשו כמוקד משיכה לציבור הרחב. הלוס אנג'לס טיימס דיווח שג'סי ג'יין קיבל שכר הנע בין 5,000 ל-10,000 דולר עבור הופעה אחת במועדון בשיקגו.

בעיות בריאותיות

השחקנים נאלצים להשתתף בסרטים פורנוגרפיים עם סצנות מין ללא קונדומים, ועל כן הם חשופים יותר להריונות לא רצויים, זיהומים המועברים במגע מיני ומחלות מין. במאמר שנכתב על ידי מועצת הבריאות הציבורית של לוס אנג'לס, גורמים רשמיים טענו כי מבין 825 שחקנים שנבדקו בשנים 2000–2001, 7.7% מהנשים ו-5.5% מהגברים סבלו מכלמידיה, ו-2% בסך הכל סבלו מזיבה. שיעורים אלו גבוהים בהרבה מהאוכלוסייה הכללית, בהן שיעורי הכלמידיה והזיבה היו 4.0% ו-0.7%, בהתאמה. בין ינואר 2003 למרץ 2005, כ-976 שחקנים דיווחו עם 1,153 תוצאות חיוביות למחלת מין כלשהי. מתוך 1,153 תוצאות הבדיקה החיוביות, 722 (62.6%) היו כלמידיה, 355 (30.8%) היו זיבה ו-126 (10.9%) היו זיהומים משותפים עם כלמידיה וזיבה. השכיחות והסיכון להעברה של מחלות מין אחרות כגון עגבת, הרפס סימפלקס, וירוס הפפילומה האנושי, הפטיטיס B או הפטיטיס C, זיהום טריכומונל או מחלות המועברות דרך הצואה-פה אינן ידועות. איסוף הנתונים של בריאות הציבור בלוס אנג'לס זכה לביקורת על ידי מקורות בתעשייה הפורנוגרפית בטענה שרוב אלו שנבחנו חיוביים הודחו ממשחק סרטים פורנוגרפיים עד שטיפלו במחלות מין שלהם. מחלות מין שאינן ניתנות לריפוי כמו הרפס מייצגות מקרה קשה: לפי השחקנית קלואי, "אחרי שהיית בעסק הזה זמן מה, יש לך הרפס. לכולם יש הרפס".

בשנת 1998 החלה תעשיית המין לטפל בשיעור הגבוה של מחלות מין בתעשיית הסרטים הפורנוגרפיים כאשר מפיקי סרטי פורנוגרפיים גדולים החלו ליישם תוכנית בדיקות תקופתית קבועה עבור השחקנים. בשנות ה-80, הייתה התפרצות של HIV/איידס בתעשיית הסרטים הפורנוגרפיים האמריקאית ואף מספר מקרי מוות של שחקנים, וזה הוביל להקמת קרן הבריאות הרפואית למבוגרים (AIM), שסייעה בהקמת תקן התנדבותי בתעשיית המין, שבה נבדקים שחקני סרטים פורנוגרפיים ל-HIV, כלמידיה וזיבה כל 30 יום, ודלקת כבד, עגבת והרפס פעמיים בשנה. AIM טוענת שתוכנית זו הפחיתה את שיעור התחלואה בקרב שחקני סרטים פורנוגרפיים ל-20% מהאוכלוסייה הכללית.

יחד עם זאת, טענות אלו הוכחו כשגויות. נכון לשנת 2013, שיעורי הכלמידיה והזיבה בלבד היו 24% בקרב נשים מבצעות. רק 6% מהשחקנים דיווחו על שימוש בקונדום.

פרסים

הופעה יוצאת דופן של שחקני פורנו זוכה להכרה בפרסי AVN, פרסי XRCO ופרסי XBIZ. פרסי AVN ממומנים על ידי מגזין באותו השם, והם נחשבים ליוקרתיים ביותר, ועקב כך מכונים "האוסקר של הפורנו". פרסי AVN מחולקים לכ-100 קטגוריות, חלקן מקבילות לפרסי התעשייה המוצעים בז'אנרים אחרים של סרטי ווידאו, ואחרות ספציפיות לסרטים ווידאו פורנוגרפיים/אירוטיים. פרסי XRCO מוענקים על ידי ארגון המבקרים X-Rated מדי שנה. פרסי ונוס מוענקים מדי שנה בברלין במסגרת יריד הסחר ונוס ברלין.

ראו גם