רקמת הפות יכולה להיראות דלקתית או נפוחה, אך בדרך כלל הפות נראה נורמלי.{{הערה|1=[http://www.pain.org.il/ אתר "כאב"]}}
== גורמים ואבחון ==
הגורמים לכאב נרתיקי עשויים להיות רבים ולרוב קשה לבודד גורם בלעדי. הגורמים הראשונים הנבדקים הינם גורמים זיהומיים: נשים הסובלות מכאב נרתיקי דיווחו על כך שעברו זיהומים חוזרים - פטרייתיים ואחרים – באזור ה[[פות]]. נבדקים גם גורמים הורמונליים מאחר שקיים קשר בין ירידה ברמת ה[[אסטרוגן]] ושימוש ב[[גלולות]] לבין שינויים ברקמת [[מבוא העריה]] ונטייה לכאב. גורמים נוירולוגיים הקשורים לעצבים באזור הכואב – כגון טראומה, גירוי או צפיפות גבוהה יותר של תאי עצב תחושתיים. בשלב הבא נבדקים גורמים מבניים: חולשה או עוויתות בשרירי רצפת האגן או [[צניחת הרחם]].
גורמים נוספים עשויים לכלול: טונוס מוגבר של שרירי רצפת האגן (טונוס (מתח שרירים גבוה) המופיע גם במנוחה, שגורם לנשים רבות להימנע מ[[חדירה]] בקיום [[יחסי מין]]), גורמים גנטיים, אלרגיות, גורמים נפשיים ורמה גבוהה של גבישי אוקסלאט בשתן.{{הערה|שם=לב-שגיא}}
== אבחון == אבחנת וולוודיניה כאב נרתיקי נעשית על ידי שילוב של סיקור סקירת ההיסטוריה רפואית ובדיקה של הפות והנרתיקהרפואית ובדיקת ה[[פות]] וה[[נרתיק]]. מטרת הבדיקה הינה לוודא כי מקור הכאב הוא באזור הפות ולשלול גורמים אחרים לכאב, כגון בעיות מבניות, או זיהום פטריתי, דלקת, מחלת עור וכולי. הבדיקה כוללת מגע עדין באמצעות מטוש (מקלון דק שבקצהו צמר גפן) במספר נקודות והערכת מידת הרגישות המופקת בבדיקה זו. לפעמים מסתייעים בדיאגרמת כאב למיפוי האזורים המושפעים לאורך זמן.
ללא בדיקה מכוונתבהיעדר ממצאים, קשה להגיע לאבחנה בבדיקה גינקולוגית רגילהנעשית בדיקת דם, במיוחד כי הרבה גניקולוגים אינם מכירים עדיין את התסמונת הזו, ולכן גם קורה שנשים שסובלות ממנה נאלצות להבדק אצל מספר רופאים לפני שמגיעות לאבחון. חוסר הידע הזה גם מוביל לכך שלעתים קרובות רופאים אומרים לנבדקות ש"הכל בראש" ושהן כלל לא סובלות מבעיה רפואית. בנוסף, נשים רבות נמנעות מלחפש סיוע רפואי בגלל תחושת בושה, כי התסמינים מופיעים בדרך כלל בהקשר של פעילות מיניתביופסיה ובדיקות אחרות בהתאם לגורמים האפשריים האמורים לעיל.
== טיפול ==
אין התסמונת הינה חשוכת-מרפא לוולוודיניה. הטיפול מתמקד בהקלת התסמינים, ובעיקר טיפול נגד כאב, כמו תרופות אנטי-פרכוסיות, או נוגדות-דיכאון טריסיקליקים, ולפעמים גם חוסמי עצבים. נשים שחוות עוויתות או חולשה בשרירי רצפת האגן יכולות להיעזר ב[[פיזיותרפיה]], [[ביופידבק]], או זריקות [[בוטוקס]]. במקרים של אבחון ל[[וסטיבוליטיס]], שהוא סוג של וולוודיניה הממוקם בפתח הנרתיק, הטיפול יכול לכלול גם זריקות אינטרפרון, או כירורכיה לכריתת הרקמות המושפעות.
בנוסף, מומלץ לסובלות מוולוודיניה לערוך שינויים באורח החיים, כמו הימנעות מתחתונים וגרביונים סינתטיים, ומשימוש בסבונים או חומרים כימיים אחרים שעלולים לגרות את האזור. גם שימוש ברטיות קרות, טבילה באמבטייה פושרת, זהירות יתר בפעילות פיזית שעלולה ללחוץ על אזור הפות.