כאב נרתיקי

מתוך ויקיסקס
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כאב נרתיקי (בלעז: וולוודיניה, vulvodynia, מיוונית, וולוה=פות, דיניה=כאב) או כאב בפות, היא תסמונת כאב כרוני באזור הפות, המאופיין בתחושות בעירה, דקירה, גירוי מכאיב, או שפשוף באזור מסוים בפות או בכל הפות, מבלי שזוהתה הבעיה המביאה לכך. למרות השכיחות הגבוהה של התסמונת, עדיין קיים קושי באבחון, מצב שמוביל לסבל מתמשך בקרב נשים רבות.

קיימים מספר גורמים אשר כלל הנראה תורמים לתופעה, כגון גנטיקה, חיסונים ותזונה, על אף שהגורם המיידי לתסמונת אינו ידוע. האבחון מתבצע לאחר שלילת גורמים אחרים.

התסמונת הינה חשוכת-מרפא, אך קיימים טיפולים העוזרים במידה מסוימת לחלק מהמטופלות, בהן טיפוח הפות, שינויים תזונתיים, תרופות נגד כאבים, טיפול פסיכולוגי, ובמקרים קיצוניים גם ניתוח.

תסמינים

התסמין העיקרי הוא כאב באזור איברי המין, כגון בעירה, כאב, הכשה, גולמיות, יחסי מין כואבים (dyspareunia), פעימה ו/או עקצוץ.

הכאב יכול להיות קבוע או לסירוגין, ויכול להימשך חודשים או אפילו שנים, אך גם יכול להיעלם באותה פתאומיות שבה התחיל. הכאב יכול להיות באזור הפות כולו, או מקומי לאזור מסוים, כגון פתח הנרתיק (וסטיבוליטיס- דלקת מבוא העריה).[1][2]

רקמת הפות יכולה להיראות דלקתית או נפוחה, אך בדרך כלל הפות נראה נורמלי.[3]

גורמים ואבחון

הגורמים לכאב נרתיקי עשויים להיות רבים ולרוב קשה לבודד גורם בלעדי. הגורמים הראשונים הנבדקים הינם גורמים זיהומיים: נשים הסובלות מכאב נרתיקי דיווחו על כך שעברו זיהומים חוזרים - פטרייתיים ואחרים – באזור הפות. נבדקים גם גורמים הורמונליים מאחר שקיים קשר בין ירידה ברמת האסטרוגן ושימוש בגלולות לבין שינויים ברקמת מבוא העריה ונטייה לכאב. גורמים נוירולוגיים הקשורים לעצבים באזור הכואב – כגון טראומה, גירוי או צפיפות גבוהה יותר של תאי עצב תחושתיים. בשלב הבא נבדקים גורמים מבניים: חולשה או עוויתות בשרירי רצפת האגן או צניחת הרחם.

גורמים נוספים עשויים לכלול: טונוס מוגבר של שרירי רצפת האגן (טונוס (מתח שרירים גבוה) המופיע גם במנוחה, שגורם לנשים רבות להימנע מחדירה בקיום יחסי מין), גורמים גנטיים, אלרגיות, גורמים נפשיים ורמה גבוהה של גבישי אוקסלאט בשתן.[2]

אבחנת כאב נרתיקי נעשית על ידי שילוב של סקירת ההיסטוריה הרפואית ובדיקת הפות והנרתיק. מטרת הבדיקה הינה לוודא כי מקור הכאב הוא באזור הפות ולשלול גורמים אחרים לכאב, כגון בעיות מבניות, או זיהום פטריתי, דלקת, מחלת עור וכולי. הבדיקה כוללת מגע עדין באמצעות מטוש (מקלון דק שבקצהו צמר גפן) במספר נקודות והערכת מידת הרגישות המופקת בבדיקה זו. לפעמים מסתייעים בדיאגרמת כאב למיפוי האזורים המושפעים לאורך זמן.

בהיעדר ממצאים, נעשית בדיקת דם, ביופסיה ובדיקות אחרות בהתאם לגורמים האפשריים האמורים לעיל.

טיפול

התסמונת הינה חשוכת-מרפא. הטיפול מתמקד בהקלת התסמינים, ובראשם - טיפול נגד כאב. נשים שחוות עוויתות או חולשה בשרירי רצפת האגן יכולות להיעזר בפיזיותרפיה, ביופידבק או זריקות בוטוקס. במקרים של אבחון לדלקת מבוא העריה, הטיפול יכול לכלול גם זריקות אינטרפרון, או ניתוח לכריתת הרקמות המושפעות.

בנוסף, מומלץ לסובלות מכאב נרתיקי לערוך שינויים באורח החיים, כגון הימנעות מתחתונים וגרביונים סינתטיים, ומשימוש בסבונים או חומרים כימיים אחרים העלולים לגרות את האזור. גם שימוש ברטיות קרות, טבילה באמבט פושר, וזהירות יתר בפעילות פיזית שעלולה ללחוץ על אזור הפות.

בגלל ההשפעות הנפשיות שהתסמונת גוררת, גם טיפול פסיכולוגי הוא נפוץ מאוד כחלק ממערך הטיפול.[4]

שכיחות

על פי מחקרים של ארגון הבריאות העולמי ושל המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית, 16% מהנשים סובלות מכאב נרתיקי בשלב מסוים בחייהן, כאשר 90% מהן מדווחות על כאבים כרוניים במהלך שנים. השכיחות של הופעת התסמינים היא גבוהה ביותר בין גילאי 18-25, ונמוכה ביותר אחרי גיל 35. רק 25% מהסובלות מהתסמונת מדווחות על הפוגה.[5]

מחקרים אחרים מדווחים ש-28% מהנשים סובלות מכאב באזור הפות ומתקשות לקבל מענה לבעיה, וישנם דיווחים המגיעים עד 49%. עם זאת, ישנם קשיים מובנים בהערכת שכיחות התופעה, מכיוון שכאב נרתיקי הוא מונח חדש יחסית בספרות הרפואית, וייתכנו מקרים המתואמים לתסמונת אשר אינם מדווחים ככאלה. ומצד שני, מכיוון שאבחון התסמונת נעשה על ידי שלילת גורמים אפשריים אחרים, ישנם תמיד מקרים הנתונים עדיין בסימן שאלה בכל זמן נתון.[6]

הערות שוליים

  1. ^ Bergeron S, Binik YM, Khalifé S, Pagidas K (1997). "Vulvar vestibulitis syndrome: a critical review". Clin J Pain 13 (1): 27–42. doi:10.1097/00002508-199703000-00006. PMID 9084950. 
  2. ^ 2.0 2.1 וסטיבולודיניה ממגע, ד"ר אחינעם לב-שגיא, אוקטובר 2013
  3. ^ אתר "כאב"
  4. ^ פורטל הגיניקולוגיה הישראלי
  5. ^ Harlow BL, Stewart EG. A population-based assessment of chronic unexplained vulvar pain: have we underestimated the prevalence of vulvodynia? J Am Med Womens Assoc. 2003 Spring;58(2):82-8.
  6. ^ Reed BD, Harlow SD, Sen A, Legocki LJ, Edwards RM, Arato N, Haefner HK. Prevalence and demographic characteristics of vulvodynia in a population-based sample. Am J Obstet Gynecol. 2011

ראו גם