פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 251 בתים ,  15:49, 15 בספטמבר 2015
אין תקציר עריכה
== טיפול ==
התסמונת הינה חשוכת-מרפא. הטיפול מתמקד בהקלת התסמינים, ובעיקר ובראשם - טיפול נגד כאב, כמו תרופות אנטי-פרכוסיות, או נוגדות-דיכאון טריסיקליקים, ולפעמים גם חוסמי עצבים. נשים שחוות עוויתות או חולשה בשרירי רצפת האגן יכולות להיעזר ב[[פיזיותרפיה]]בפיזיותרפיה, [[ביופידבק]], או זריקות [[בוטוקס]]. במקרים של אבחון ל[[וסטיבוליטיסדלקת מבוא העריה]], שהוא סוג של וולוודיניה הממוקם בפתח הנרתיק, הטיפול יכול לכלול גם זריקות אינטרפרון, או כירורכיה ניתוח לכריתת הרקמות המושפעות.
בנוסף, מומלץ לסובלות מוולוודיניה מכאב נרתיקי לערוך שינויים באורח החיים, כמו כגון הימנעות מתחתונים וגרביונים סינתטיים, ומשימוש בסבונים או חומרים כימיים אחרים שעלולים העלולים לגרות את האזור. גם שימוש ברטיות קרות, טבילה באמבטייה פושרתבאמבט פושר, זהירות וזהירות יתר בפעילות פיזית שעלולה ללחוץ על אזור הפות.
בגלל ההשפעות הנפשיות שהתסמונת גוררת, גם טיפול פסיכולוגי הוא נפוץ מאוד כחלק ממערך הטיפול.{{הערה|1=[http://www.genicolog.net/ פורטל הגיניקולוגיה הישראלי]}}
== אפידמיולוגיה שכיחות ==
על פי מחקרים של [[ארגון הבריאות העולמי]] ושל [[המכונים הלאומיים לבריאות]] ב[[ארצות הברית|ארצות הברית]], 16% מהנשים סובלות מוולוודיניה בשלב מסוים בחייהן, כאשר 90% מהן מדווחות על כאבים כרוניים במהלך שנים. השכיחות של הופעת התסמינים היא גבוהה ביותר בין גילאי 18-25, ונמוכה ביותר אחרי גיל 35. רק 25% מהסובלות מהתסמונת מדווחות על הפוגה.{{הערה|שם=הרלו|1=Harlow BL, Stewart EG. A population-based assessment of chronic unexplained vulvar pain: have we
underestimated the prevalence of vulvodynia? J Am Med Womens Assoc. 2003 Spring;58(2):82-8.}}
1,068

עריכות