אגלמטופיליה

מתוך ויקיסקס
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפסל הרומי "Venus Kallipygos" (תרגום מילולי: "ונוס עם הישבן היפה").

אגלמטופיליה (Agalmatophilia) הוא פאראפיליה המתייחס למשיכה מינית לפסלים, בובות ולחפצים מושאלים דומים אחרים. המשיכה עשויה לכלול

  • חשק למגע מיני ממשי עם החפצים,
  • פנטנזיות מיניות עם החפצים,
  • צפייה באינטראקציה דמיונית בין החפצים,
  • או הנאה מינית ממחשבות על הפיכה לחפץ המועדף.

מקור השם מיוונית: agalma פירושה 'פסל', ואילו philia 'פירושה' אהבה.

אגלמטופיליה עשוי לכלול פיגמליוניזם (Pygmalionism) – משיכה או רגשות אהבה של אדם לחפץ שנוצר על ידו.

מחקר קליני

מחקר קליני של אגלמטופיליה החל עם יציאתו לאור של הספר "Psychopathia Sexualis: eine Klinisch-Forensische Studie" ("פסיכופתיה מינית: מחקר קליני-פורנזי", 1886), מאת הסקסולוג והפסיכולוג האוסטרו-גרמני ריכרד פון קראפט-אבינג. אבינג תיאר מקרה מ-1877 שבו גנן התאהב בפסל של ונוס ממילו ("Venus de Milo") ונתפס מנסה לקיים משגל עמו.

פנטזיה, טרנספורמציה ומשחק תפקידים

אנשים מסוימים מפנטזים את הפיכתם לחפץ המועדף (כגון פסל או בובה) וחווים שיתוק או חוסר-תנועה. פנטזיות אלו עשויים לכלול משחק תפקידים.

אגלמטופיליה באמנות

מספר צלמי אמנות מפורסמים השתמשו בעבודתם בבובות בגודל טבעי תוך שימוש בקונוטציה מינית מכוונת, בהם הנס בלמר , ברנרד פוקון , הלמוט ניוטון , מורטון ברטלט , קאטאן אמאנו וקישין שינויאמה.

שימוש מתון באגלמטופיליה קיים גם בסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה.

ראו גם