שינויים

[[תמונה:Pederastic courtship Louvre CA3096 n2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אגרטל מתאר סצנת חיזור פדרסטית בין [[אראסטס]] ו[[ארומנוס]]וארומנוס; פריט מתוך קנקן דמות-שחורה יווני, 530-520 לפני הספירה. [[לובר]], פריז]]

ב[[יוון ביוון העתיקה]] זו הייתה מערכת יחסים וקשרים בין נער מתבגר וגבר מבוגר מחוץ למעגל המשפחה הקרוב ונוצרה במחשבה ראשונית כמוסד חינוכי מוסרי [[אריסטוקרטיה|אריסטוקרטי]]. בהיותה כזו, ראו בה היוונים מרכיב חיוני בתרבותם החל מתקופתו של [[הומרוס]] ואילך. גם הנישואים ביוון העתיקה בין גברים לנשים היו מבוססים על גיל, כאשר גברים בשנות השלושים לחייהם נישאו לבנות בגילאי ההתבגרות המוקדמים שלהן.

המונח נגזר משילוב של "פייס" (ביוונית "ילד") עם "[[אראסטס]]" (ביוונית "מאהב"). במובן רחב יותר של המילה, הכוונה היא לאהבה אירוטית בין מתבגרים לגברים מבוגרים. היוונים ראו זאת כדבר מקובל עבור כל גבר שנמשך ליופיו של נער – באותה מידה, אם לא יותר, לזה של אישה. חילוקי הדיעות סבבו סביב השאלה האם וכיצד לבטא תשוקה זו.

פדרסטיה קשורה באופן הדוק עם מנהגי עירום אתלטי ואומנותי ב[[גימנסיון]]בגימנסיון, עיכוב נישואים לעלמים, [[סימפוזיון]], ומידור נשים. בנוסף, היא גם חלק בלתי נפרד מאימון צבאי, ומעת לעת גורם בפריסת כוחות.

[[תמונה:Pan and Daphnis.jpg|שמאל|ממוזער|250px|'''[[פאן]] מלמד את [[דפניס]] לנגן בחליל'''<br />העתק שיש של הלידורוס; שנת 100 לפני הספירה נמצא בפומפיי; מוזיאון ארכאולוגי נאפולי; תמונה: א. קלימאך]]

היוונים היו הראשונים לתאר, ללמוד, לקבוע ולכונן פדרסטיה כמוסד. מקורהּ של מסורת זו הוסבר בשלל אופנים. אסכולה אחת של תוואי מחשבה, אשר הוצג על ידי ברנרד סרג'נט, קובעת כי המודל הפדרסטי היווני התפתח מטקסי מעבר אינדו-אירופים עתיקים הרבה יותר, אשר זרעיהם נזרעו גם בתרבות השאמאנית ושורשיהם ב[[תקופת בתקופת האבן החדשה]].

הסבר אחר, שמועלה על ידי מלומדי אנגלופון כדוגמת וויליאם פרסי, גורס כי פדרסטיה נוצרה לראשונה ב[[כרתים]] בכרתים העתיקה בסביבות 630 לפני הספירה כאמצעי לפיקוח על ילודה, יחד עם דחיית גיל הנישואין עבור גברים עד שנתם השלושים.

הכתבים היוונים המוקדמים, בעיקר אלו המיוחסים להומרוס, אינם מתעדים בצורה גלויה מימוש יחסים פדרסטיים באופן רשמי. מספר תאוריות מנסות להסביר את היעדר ההתייחסות לנושא. דיעה רווחת אחת היא ההיפותיזה ה[[דורים|דורית]]הדורית, שנהגתה לראשונה על ידי קיי.או. מולר במאה התשע-עשרה. לפי תאוריה זו, פדרסטיה הוטמעה בחברה היוונית על ידי שבטים דורים, שכבשו את יוון סביב 1200 לפני הספירה. הם יישבו את רוב חצי האי [[פלופונסוס]], כמו גם את איי כרתים, [[סנטוריני]], ו[[רודוס]]ורודוס. דבר זה אילץ את היוונים ה[[איוניה|איונים]] האיונים להידחק ל[[אסיה לאסיה הקטנה]], אולם ערים חשובות ב[[אטיקה]] ו[[אביה (אי)|אביה]] באטיקה ואביה נותרו בעינן. הסבר נוסף הוא שהסגנון האפי הותיר נושאים מסוימים מחוץ לדיון, ביניהם גם פדרסטיה. למרות הנאמר, עבודותיו של הומרוס מרמזות בעקיפין על יחסים הומואירוטיים, כמו למשל ב[[גנימדס|מיתוס במיתוס של זאוס וגנימדס]] מתוך ה[[איליאדה]] האיליאדה ובמזמור ההומרי ל[[אפרודיטה]]לאפרודיטה.

פדרסטיה התקיימה במספר דרכים. באזורים מסוימים, כגון [[בויאוטיה]], אוחדו הנער והגבר באופן רשמי וחיו יחדיו כזוג. באזורים אחרים, כגון [[אליס]] פותו הנערים באמצעות מתנות, ובמעטים מהם, כגון [[איוניה]], קשרים כאלו נאסרו על כל צורותיהם. הספרטנים, לעומת זאת, נודעו כמי שמקיימים פדרסטיה בצינעה. בכל מקום בו היה היתר, היה אדם חופשי רשאי בדרך כלל להתאהב בנער, להצהיר על כך בגלוי, ולחזר אחריו, כל עוד הנער, אובייקט החיזור, הפגין את התכונות המהוות תנאי מקדים לקיום פדרסטיה: היה עליו להיות "קאלוס" (καλός), "טוב מראה" ו"אגאתוס" (ἀγαθός), טוב, אמיץ, ישר, וצנוע. הנער נדרש להפגין זהירות ולא להתמסר בקלות. באופן כללי, לתפקיד המאהב היו תכונות רבות דומות לאלו של אפוטרופוס רשמי, שהיה מקביל בתפקידו לזה שמילאו קרובי המשפחה ממין זכר של הנער.

משוררים כגון תאוגניס ו[[אנאקראון]] ואנאקראון מעידים על עצמם כמי שמעורבים במערכת פדרסטית, וכל אחד מהם מציג אישיות שמגלמת את האידאלים שלו עצמו עבור אותה תרבות. במקרה של תאוגניס, פדרסטיה לובשת משמעות פוליטית ופדגוגית – שיטתו של הגבר האליטיסט להעביר את חוכמתו ונאמנותו למושא אהבתו. ערכיו של אנאקראון הינם אירוטיים ודיוניסיים, הווה אומר חושניים ורוחניים, ואינם מופתיים פחות מאלו של תאוגניס. מחקר הסמלים (ה[[איקונוגרפיה]]האיקונוגרפיה) של אותה תקופה, כדוגמת האגרטלים, מהווה אישוש לפרשנות זו: המתנות שהוגשו, והקישור לגימנסיון שמדבר על ערכים פדגוגיים, במקביל לכיתוב של המילה "קאלוס", אשר חוזר על עצמו, ומפאר את יופיו של ה[[ארומנוס]] (הנער הנאהב) ואת תווי גופו המושכים.

[[מישל פוקו]] הצהיר כי פדרסטיה הוצגה כבעייתית בתרבות היוונית, היא "היוותה נושא לדיונים מוסריים נוקבים במיוחד" עם התמקדות בצניעותו/מתינותו של הארומנוס (המונח מתייחס לנערים ה"נאהבים"). למרות זאת, ידוע כיום, כי מסקנותיו של פוקו תקפות לכתבים של אתונה הקלאסית בלבד, בעוד שפדרסטיה ביוון העתיקה, לא זאת בלבד שלא הועמדה במבחני בעייתיות, אלא אף נקשרה עם אידאלים נשגבים. [[ג'רמי בנת'ם]] מציג השקפה שונה במאמרו שנכתב בשנת 1785, מאמר שלא פורסם בעודו בחיים, ואשר ראה אור רק בשנת 1978. לפי בנת'ם, לא היה זה ההיבט של יחסים בין בני אותו המין שהוחרם על ידי היוונים, אלא ההפרזה במעשה, כפי שעשוי להיות מרומז גם ביחסים עם נשים: "הם עשויים היו להתבייש בדבר שהם חשבו שיש בו מן ההגזמה, או שהם עשויים היו להתבייש בזה מכיוון שזה נתפש אצלם כחולשה, כנטיה שמטיבעה להסיח את דעתם של הגברים מעיסוקים חשובים וראויים יותר, ממש כשם שגבר עשוי להתבייש בהפרזה או בחולשה באהבתו לנשים.

חקר הפדרסטיה ביוון הינו סבוך בשל העובדה, שהתיעוד הפדרסטי היה נתון להשמדה שיטתית מאז ימי הביניים. מבין כל העבודות, אשר מתייחסות באופן עקרוני לאהבה בין אנשים מאותו המין, מעטות שרדו - דבר, שהעלה לפחות בקרב היסטוריון אחד, בשם ריקטור נורטון, את ההנחה ש"עבודות העוסקות בהומוסקסואליות הודחקו והושמדו במתכוון ולא אבדו במרוצת הזמן באקראי," למרות שבאופן כללי רק אחוז קטן של ספרות עתיקה השתמר. אף על פי כן, ישנם יוצאי דופן בולטים לתמונה הכוללנית כגון, "Paidikē Mousa of Strato" וה "Erōtes" של [[לוקיאנוס מסאמוסאטה]].

פדרסטיה ביוון עברה סדרת שינויים במשך המילניום החל מכניסתה לדפי ההיסטוריה ועד היעלמותה הסופית כמוסד רשמי. באזורים אחדים, כגון אתונה, נראה כי מבנה היחסים עבר מצניעות רבה יותר בימיהם המוקדמים לגופניות משוחררת וחסרת עכבת בתקופה הקלאסית, שלאחריה הייתה שוב חזרה לדפוס יחסים רוחני בתחילת המאה החמישית. סופה הרשמי דמה לתחילתה, בכך שהגיע עם פסק דין פורמלי של הקיסר [[יוסטיניאנוס הראשון|יוסטיאנוס]], אשר שם קץ גם למוסדות אחרים שאצרו את התרבות הקלאסית, כגון [[האקדמיה האפלטונית]] ו[[המשחקים והמשחקים האולימפיים]].

[[סוקרטס]], [[אפלטון]], אייסכינס הסוקראטי (Aeschines Socraticus) ו[[קסנופון]] וקסנופון תיארו את הכוחות ההשראתיים של אהבה בין גברים על אף שהם גינו את צורות הביטוי הפיזיות. עם מותו של אפלטון, עברה הנשיאות על האקדמיה בין מאהבים. בין [[האסכולה הסטואית|הסטואים]]הסטואי, [[כריסיפוס מסולי]], [[קלאנתס]] ו[[זנון וזנון מקיטיון]] התאהבו בנערים צעירים. נושא הפדרסטיה היה נתון לבחינה נרחבת. חלק מהדילמות העיקריות שנידונו היו:

[[סוקרטס]], כפי שהוצג בכתביו של אפלטון, נטה לכיוון של יחסים פדרסטיים צנועים, שאופיינו באיזון בין תשוקה ושליטה עצמית. על ידי זה שהשאיר את המימוש המיני מחוץ ליחסים, העמיד סוקרטס את החברות ואת האהבה בין בני הזוג בחשיבות גבוהה. הוא ביקר באופן מכוון התאהבויות שהיו על טוהר משיכה מינית, לדוגמה, על ידי הבעת לגלוג על תשוקתו של [[קריטיאס]] ליותידמוס באמצעות השוואת התנהגותו כלפי הנער לזו של "חזיר המגרד עצמו כנגד סלע". על אף זאת, אין זה מנע מימנו לבקר תכופות בבתי הבושת לנערים, משם קנה ושיחרר את חברו ותלמידו לעתיד, פאאדו (Phaedo), ולתאר את היקסמותו האירוטית מהצצה בגופו הערום של קרימדס יפה התואר תחת גלימתו הפתוחה.

אהבתו של סוקרטס ל[[אלקיביאדס]]לאלקיביאדס, שהייתה יותר ממתגמלת, נחשבת כדוגמה לפדרסטיה נטולת מיניות. [[פלוטארכוס]] וקסנופון בתאוריהם את הפדרסטיה ה[[ספרטה|ספרטנית]]הספרטנית, מציינים כי למרות שהבנים היפים הם אלו שמתעניינים בהם יותר מכל (בניגוד לתרבות הכרתית), הזוג הפדרסטי מתנזר ממין.