שינויים

*סירוס אף הוא אמצעי מניעה שיעילותו אינה מוטלת בספק. ילידי האי צ'טם (ממזרח לניו זילנד) נהגו לסרס חלק מהבנים, כדי להימנע מפיצוץ אוכלוסין באי הצנוע, שאינו יכול לפרנס המונים וסירוס של המנוצחים במלחמות היה נפוץ בעת העתיקה, כאמצעי למנוע ריבוי טבעי מהאויב המובס.

:השימוש המתועד הראשון בשיטה זו מתואר בספר בראשית פרק ל"ח - אונן, בנו השני של אבינו יהודה, מתבקש לייבם את תמר, אלמנת אחיו הבכור ער: " וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ" (פירושו של [[ייבום]] הוא שהבן הנולד מזרעו של האח הצעיר נושא את שמו של האח הבכור המת ומקבל את חלקו בירושה). אונן שלא רצה להביא לעולם מתחרה השתמש במשגל נסוג למנוע הריון מתמר "וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו". המשגל הנסוג היה משך רוב ההיסטוריה אמצעי המניעה המועדף ואפילו ההלכה היהודית מתירה לעתים להשתמש בו. כך, למשל, מתיר רבי אליעזר לבעלה של אישה מניקה, שהריון נוסף עשוי ליבש את חלבה ולסכן בכך את התינוק, להשתמש בשיטת המשגל הנסוג {{ציטוטון|כל עשרים וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ|גמרא, מסכת יבמות}}.