10,509
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←נשים
בימי קדם במערב אירופה, נשים אובחנו בהפרעה רפואית שכונתה "היסטריה נשית", אשר כללה סימפטומים רבים: חולשה, עצבנות, נדודי שינה, הצטברות נוזלים בגוף, כבדות בבטן, התכווצויות שרירים, קוצר נשימה, אי שקט, חוסר תיאבון, היעדר רצון לקיים [[יחסי מין]], ו-"נטייה לגרום לצרות". נשים שנחשבו לסובלות מהפרעה זו עברו לעתים "עיסוי של האגן" - גירוי של איבר מין על ידי רופא עד שהאישה חוותה "התפרצות היסטרית" (קרי, אורגזמה). התפרצות זו נחשבה לטיפול רפואי, ולא לפורקן מיני. ההפרעה חדלה להיות מוכרת כמצב רפואי מאז שנת ה-20 של המאה ה-20.
===מוח===
ישנם מעט מאוד מחקרים אשר מקשרים בין אורגזמה ופעילות המוח בזמן אמת, וזאת בשל מחסומים תרבותיים וקשיים טכניים. יחד עם זאת, סדרה של מחקרים שנערכו על ידי גרט הולסטג' ועמיתיו באוניברסיטת גרונינגן בהולנד קישרה בין מאפיינים פיזיולוגיים אשר ייחודיים לאורגזמה, כולל פעילות במוח, כמו גם הבדלים בין נשים וגברים.
מחקר אחד בדק 12 נשים בריאות באמצעות סורק PET בזמן שגורו על ידי בני זוגן. שינויים במוח נצפו והושוו בין מצבים של מנוחה, גירוי מיני, אורגזמה מזויפת, ואורגזמה אמיתית. נמצאו הבדלים בין פעילות גברית ונשים במהלך גירוי מיני. עם זאת, נצפו אותם שינויים בשני המינים באזורים במוח הקשורים לשליטה התנהגותית, פחד וחרדה – בשני המינים הייתה ירידה משמעותית בפעילות זו. לפיכך, טוען הולסטג', כי ייתכן ששחרור והרפיה מכל פחד וחרדה עשויים להיות הדבר הכי החשוב, ואפילו הכרחי, כדי להגיע לאורגזמה.
בעת ליטוף של [[דגדגן]], פוחתת הפעילות בחלקים של המוח הנשי האחראים על עיבוד פחד, חרדה ושליטת התנהגותית. שיא היעדר הפעילות הוא באורגזמה אשר יוצר באישה מעין מצב של טראנס. הולסטג' אמר ב-2005 כי "ברגע האורגזמה, לנשים אין שום תחושות רגשיות".
===בריאות===
====כללי====
אורגזמה, ופעילות מינית בכללותה, היא פעילות גופנית שדורשת מאמץ של מערכות גוף מרכזיות רבות. מחקר מ-1997 שנערך על ידי כתב העת הבריטי לרפואה, אשר התבסס על 918 גברים בגילאי 45-59, מצא כי לאחר 10 שנים, לגברים עם פחות אורגזמות היו סיכוי גבוהים פי שניים למות מכל סיבה שהיא. מעקב שבוצע בשנת 2001 התמקד באופן ספציפי יותר על בריאות הלב וכלי הדם ומצא קשר בין קיום יחסי מין שלוש פעמים או יותר בשבוע לירידה של 50% בסיכון ללקות בהתקף לב או בשבץ.
קיימים מספר מחקרים שמראים כי קיים קשר בין קצב לב גבוה במנוחה לאורגזמה ב[[יחסי מין וגינאליים]] ללא גירוי נוסף של הדגדגן. כהשערה דיפרנציאלית, לא נמצא קשר בין השתנות בקצב הלב במנוחה לבין תדירות אורגזמה מפעילות מינית שאינה משגל. החוקרים הסיקו כי השתנות גדולה יותר בקצב הלב במנוחה קשורה לאורגזמה ביחסי מין וגינאליים, אבל לא לאורגזמות באמצעות דרכים אחרות.
====חוסר תפקוד ושביעות רצון====
חוסר היכולת להגיע לאורגזמה מכונה [[אנורגסמיה]] (anorgasmia או inorgasmia). אין לבלבל עם מצב של [[שפיכה]] ללא אורגזמה – [[אנהדוניה]] (anhedonia). הקושי להגיע לאורגזמה לאחר גירוי מיני מספיק נפוץ משמעותי יותר בקרב נשים מאשר גברים, למרות שבעיות בתפקוד המיני הן משותפות גם לנשים (43%) וגם לגברים (31%).
כ-15% מהנשים דיווחו על קשיים בהשגת אורגזמה, 10% מעולם לא השיגו, ובין 40% ל-50% התלוננו על חוסר שביעות רצון מיני או קושי בגירוי מיני בשלב כלשהו בחייהם. 75% מהגברים ו-29% מנשים תמיד מגיעים לאורגזמה עם בן הזוג. יחד עם זאת, במחקר משנת 1996 שפורסם בכת העת לחקר המיניות, 62% מנשים שנמצאו במערכת יחסים אמרו שהן מרוצות מהתדירות / העקביות של האורגזמות שלהן. בנוסף, נשים רבות ציינו שהחוויות המיניות המספקות ביותר שלהם כרוכות בקשר עם בן הזוג, ולאו דווקא באורגזמה כמטרה בלבד.
ספרו של [[קינסי]], העוסק בהתנהגות המינית של האישה, הראה כי בתקופה של חמש שנים, 78% מה[[נשים]] הגיעו לאורגזמה ב-60% עד 100% ממפגשים מיניים עם נשים אחרות, לעומת 55% ביחסי מין [[הטרוסקסואל]]ים. קינסי ייחס הבדל זה לבנות הזוג אשר מבינות טוב יותר את מיניות האישה ואיך לייעל את שביעות רצונן, לעומת גברים. חוקרים אחרים, כגון פפלאו, פינגרהט וביילס (2004) ודיימונט (2006), מצאו ממצאים דומים.
אם האורגזמה רצויה, אנורגסמיה מיוחסת לחוסר היכולת להירגע, או "לשחרר". נדמה כי זה קשור באופן הדוק ללחץ בנוגע לביצועים ובחוסר רצון להמשיך את ההנאה. לעתים קרובות, נשים דואגות כל כך על ההנאה של בן זוגם אשר מביא לחוסר יכולת להגיע לאורגזמה בעצמן.
[[גיל המעבר]] עשוי להיות כרוך באובדן הורמונים התומכים במיניות ובתפקוד המיני של איברי המין. ניוון ו[[יובש]] ב[[נרתיק]] וב[[דגדגן]] משפיעים על עד 60% מהנשים לאחר גיל מעבר. רמות ה[[טסטוסטרון]] אצל [[גבר]]ים נופלות ככל שהם מזדקנים.
== מטרת האורגזמה ==
