מיניות הילד

מתוך ויקיסקס
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מיניות הילד עוסק ברגשות מיניות, בהתנהגות מינית ובהתפתחות מינית של ילדים.

פרויד

עד לפרסום התיאוריות של זיגמונד פרויד ב-1905, ילדים נחשבו לאסקסואלים. פרויד היה אחד החוקרים הראשונים שחקרו ברצינות את מיניותם של ילדים. בעוד שחלק מרעיונותיו נדחו או התיישנו (כגון תסביך אדיפוס), ציון הדרך היה בעצם ההכרה בקיומה של מיניות בקרב ילדים. ילדים הם סקרנים מטבעם – הם תוהים מהיכן באים תינוקות, הם שמים לב להבדלים האנטומיים בין ילדים וילדות, ורבים אף עוסקים במשחקים הכוללים מגע באיברי המין או באוננות. משחקים אלו עשויים לכלול חשיפה של איבריהם לאחרים, כמו גם בדיקת האיברים של אחרים. ילדים נוהגים לעשות זאת עם אחים ואחיות, או עם חברים. משחקי מין אלו פוחתים בדרך כלל בבית הספר היסודי, אף על פי שהם עדיין עשויים להיות בעלי עניין רומנטי בעמיתיהם. רמת הסקרנות נותרת גבוהה במהלך השנים, והולכת וגוברת בגיל ההתבגרות עקב ההתפתחות המינית של גופם.

סקסואליזציה

בשנים האחרונות נחשפים הילדים ליותר ויותר תכנים מיניים, כפי שניתן לראות ברמת הידע המיני שרכשו ומהתנהגות מינית בלתי הולמת ביחס לקבוצת גילם. ישנם המבקרים חשיפה זו. הגורמים לכך הם המדיה הטלוויזיונית, בעיקר תכנים המכוונים לילדים; שיווק מוצרים בעלי קונוטציות מיניות בקרב ילדים, כגון ביגוד; היעדר פיקוח אפקטיבי ומשמעת מצד ההורים; גישה לעולם האינטרנט של המבוגרים; והיעדר תוכניות חינוך מיני בבתי הספר.

התעללות מינית בילדים עשויה לגרום לסקסואליזציה מוקדמת של הילד, כאשר למשל אדם בוגר או נער מתבגר מקיים עמו יחסי מין או פעילויות מיניות אחרות. תופעות אחרות של התעללות מינית בילדים כוללות דיכאון, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, חרדה, נטייה להפוך לקורבן פעם נוספת בעתיד ופציעה פיזית. התעללות מינית בילדים על ידי בן משפחה נחשב גם לסוג של גילוי עריות, ויכול לגרום לבעיות פסיכולוגיות לטווח ארוך, בעיקר כאשר המתעלל הוא הורה הילד.

מחקר

עבודתו של פרויד מ-1905 תיארה תיאוריה התפתחותית בת חמישה שלבים: השלב האוראלי (לידה עד גיל 1.5 שנים); השלב האנאלי (גילאים 1.5 - 3.5); השלב הפאלי (מלשון פאלוס – הפין בעת זקפה; גילאים 3.5 – 6), המגיע לשיאו כשתסביך אדיפוס מיושב; שלב החביון (גילאים 6 – 12) והשלב הגניטלי (או המבוגר).

אלפרד קינסי חקר את התגובה המינית הגופנית של גברים בכל הגילאים, כולל ילדים לפני גיל ההתבגרות, ב-1948 וב-1953. נטען כי חלק מהמידע שנמצא בדוחותיו לא ניתן היה להשיג ללא צפייה או השתתפות בהתעללות מינית בילדים, או באמצעות שיתופי פעולה עם פדופילים. בשנת 2000 ציין החוקר השוודי לארסון כי דוחותיו של קינסי משמשים עד היום סימוכין ומראה מקום, עקב מיעוט המחקרים שנעשו בקנה מידה גדול על התנהגות מינית של ילדים.

כיום, ובדרך כלל, ידע אמפירי על התנהגותם של ילדים אינו נאסף באמצעות ריאיון ישיר, בין היתר עקב שיקולים אתיים. מידע על ילדים נאסף באמצעות השיטות הבאות:

  • התבוננות בילדים המטופלים בגין בעיות התנהגותיות, כגון שימוש בכוח במשחקי מין, בדרך כלל באמצעות בובות עם איברי מין.
  • זיכרונות של מבוגרים.
  • תצפיות של מטפלים.

התנהגות

קטינים, בני 9 ו-10, מתוך הספר Der Körper des Kindes und seine Pflege מאת קרל היינריך סטרץ, 1909

ילדים עשויים לחקור את גופם באמצעות משחקי מין. משחק רופא ואחות הוא דוגמה לכך. משחקים אלו נחשבים לתמימים ולנורמליים אצל ילדים צעירים. מיניות הילד נחשבת לשונה במהותו מההתנהגות המינית של מבוגר, המכוון מטרות. בקרב ילדים, חדירה ומגע אוראלי אינו שכיח, ועלול להיתפס כחיקוי של התנהגות המבוגר. התנהגויות מסוג זה שכיחות יותר בקרב ילדים שעברו התעללות מינית.

מחקר מ-1997, המבוסס על מספר מוגבל של משתנים, לא מצא קשר בין משחקים מיניים בגיל הילדות (גיל 6 ומטה) לבין בעיות התנהגות בעתיד. המחקר מציין כי תוצאותיו אינם מוכיחים בוודאות כי לא קיים קשר כאמור. המחקר גם אינו מתייחס להשלכות של חוויות מיניות אינטנסיביות, אגרסיביות או בלתי-רצויות.

ילדים שהיו קורבן של התעללות מינית בילדים התנהגו באופן מיני יתר על המידה, באופן הנחשב להתנהגות שאינה נורמטיבית ביחס לתרבות שבה הם חיים. התנהגויות סימפטומטיות אופייניות עשויות לכלול אוננות מופרזת ואוננות בפומבי; ושכנוע, אילוץ וניצול ילדים אחרים לקיים פעילויות מיניות (התעללות מינית בילדים בידי ילדים). התנהגויות אלו נחשבות לאינדיקציה הטובה ביותר כי הילד עבר התעללות מינית.

לעתים ניתן למצוא תסמינים נוספים בקרב ילדים המפגינים התנהגות מינית שאינה נורמטיבית. למשל, הפרעת דחק פוסט-טראומטית בקרב ילדים צעירים; פחד, תוקפנות וסיוטים בקרב ילדים בגיל בית הספר היסודי; ודיכאון בקרב ילדים בוגרים יותר.

בסקר מ-1980, בו השתתפו 796 סטודנטים, 15% מהנשים ו-10% מהגברים דיווחו על חוויה מינית עם אחיהם או אחותם. רוב הדיווחים לא כללו יחסי מין. כרבע מהדיווחים תיארו את החוויה כהתעללות או כניצול. במאמר מ-1989, שסיכם סקר שבו השתתפו 526 סטודנטים לתואר ראשון, נמצא כי 17% מהנשאלים ציינו כי חוו חוויות מיניות עם אחיהם או אחותם, בעודם ילדים.

התנהגות נורמטיבית

המידע להלן מתייחס להתנהגות נורמטיבית בתרבות המערבית המודרנית.

גילאי 3 עד 7

  • הילד תוהה מהיכן מגיעים תינוקות.
  • עקב יצר הסקרנות, הילד עשוי לחוקר את גופם של ילדים ומבוגרים אחרים.
  • עד גיל ארבע, הילד יכול להציג קשר רגשי חזק יותר להורה בן המין האחר.
  • הילד מתחיל לקבל תחושה של צניעות, והוא מתחיל להבין את ההבדלים בין התנהגות המתאימה למקומות ציבוריים להתנהגות המתאימה למקומות פרטיים.
  • הילד עשוי לגעת יותר באיבר מינו, במיוחד כאשר הוא נסער או עייף.

גילאי 5 עד 7

  • הילד מודע להבדלים בין המינים, נוטה לבחור לשחק עם בני אותו המין, ואפילו מזלזל בבני המין השני.
  • הילד עשוי לוותר על הקשר הרגשי החזק עם ההורה בן המין האחר, ולהתחבר יותר עם הורה בן המין שלהם.
  • הילד (בעיקר בקרב בנות) מודע יותר לנורמות החברתיות הנוגעות למין, עירום ופרטיות.
  • ילדים עשויים להשתמש במונחים מיניים כדי לבחון את תגובת המבוגרים.
  • "הומור בתי שימוש" (בדיחות הנוגעות לפעילויות גופניות המיוחסות לבתי שימוש), הקיים גם בשלבים מוקדמים יותר, נמשך.
  • הילד עשוי "לאונן" (לגעת באיבר מינו או להתחכך כנגד המיטה, למשל).

גילאי 6 עד 11

במהלך שלב זה, בחירתו של הילד לשחק עם ילדים בני מינו ולזלזל בבני המין השני, הופך לבולט יותר.

ראו גם

התפתחות מינית לפי גיל: 8 ומטה | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 ומעלה