פורטל:מיניות/ערך נבחר/אוסף

מתוך ויקיסקס
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערכים נבחרים
1
הירשפלד
מגנוס הירשפלד (14 במאי 1868 - 14 במאי 1935), רופא וסקסולוג יהודי גרמני, מחלוצי התנועה לזכויות ההומוסקסואלים.

הירשפלד קרא להנהגת אמצעי מניעה והתבטא נגד רדיפת ההומוסקסואלים והלסביות בידי רשויות החוק. הירשפלד, שהיה הומוסקסואל בעצמו, רצה להוכיח כי הומוסקסואליות היא תכונה מולדת וכך להביא ללגליזציה שלה. לשם כך הוא פיתח תאוריה על קיומו של מין שלישי בין הזכר והנקבה, הכולל את ההומוסקסואלים, הטרנסקסואלים והאינטרסקסואלים. חלקים נרחבים מעבודתו התבססו על מחקריהם של ריכרד פון קראפט אבינג וקארל היינריך אולריכס.

מחקריו ועבודתו של הירשפלד עדיין שנויים במחלוקת. מבקרים טענו, כי חלק מתקציביו התקבלו כתוצאה מסחיטת אנשי ציבור גרמנים שהיו בארון. אחרים טענו כנגד הירשפלד, כי אין כל ביסוס ביולוגי לתאוריות שלו על הגורמים ההורמונליים להומוסקסואליות וכי התאוריה שלו על "מין שלישי" שגויה ביסודה.
עריכה | תבנית | שיחה
2
בספר שמואל ב' מתואר מעשה דוד ובת שבע: כיצד התהלך דוד המלך על גג ביתו, ראה את בת שבע, אשת אוריה החתי, אחד מבכירי צבאו, מתרחצת וחשק בה. כיצד סובב דוד את מותו של אוריה כדי לקחת את בת שבע לאישה, אחר שהרתה לו. ומה היה עונשו של דוד על מעשה זה, כפי שניתן לו מפיו של נתן הנביא.

מעשה דוד ובת שבע התרחש בעת שצבא ישראל צר על עמון. ניתן להסיק מהכרונולוגיה המקראית שבאותה עת היה דוד בערך בן 47. דוד נותר בירושלים ולא התלווה לצבאו. מעשה הנחשב לחטא שלפי הפרשנים הוביל לחטאים שבאו לאחר מכן. בעודו מסתובב על גג ארמונו חזה דוד באישה "טובת מראה מאוד" רוחצת. הוא בירר זהותה ונאמר לו שהיא בת שבע, אשתו של אוריה החתי, שהיה אחד משלושים ושבעת גיבורי דוד (שמואל ב' כ"ב). דוד שלח שליחים להביא את בת שבע ושכב עימה.

כעבור זמן שלחה בת שבע אל דוד את ההודעה כי היא הרה. תגובתו המיידית של דוד הייתה ניסיון לחפות על מעשה החטא שהיה מעורב בו: על פי התורה ומנהגי העולם הקדום, האישה הנואפת והגבר אשר נאף עימה – שניהם נידונים למיתה. דוד קרא לאוריה משדה הקרב במטרה שיבוא לביתו וישכב עם אשתו, כדי שיחשוב כי אשתו נכנסה להריון ממנו ולא יחשוד בדבר. אולם אוריה שיבש את התוכנית. הוא נשכב בפתח בית המלך, סירב להתכבד בסעודה שהכין לו המלך וסירב לסור לביתו:

"הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים, ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי?! חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה!".
גם כאשר דוד מנסה לשכרו, אין תוכניתו מצליחה. אוריה אינו פונה אל ביתו ואל יצוע אשתו.
עריכה | תבנית | שיחה
3
הסרט האדום הפך לסמל המאבק העולמי במחלת האיידס
איידס (AIDS; ראשי תיבות באנגלית: Acquired Immune Deficiency Syndrome, תסמונת הכשל החיסוני הנרכש) היא מחלה קשה של מערכת החיסון. המחלה הקטלנית וחשוכת המרפא הופיעה לראשונה במדינות המערב בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. מאז הפכה מחלת האיידס למגפה עולמית - ומתוקף כך לאחת המחלות המדוברות והנחקרות ביותר כיום. המחלה נחשבת כיום למחלה כרונית, להבדיל מסופנית.

ארגון הבריאות העולמי מעריך שלמעלה מ-25 מיליון בני אדם מתו עד סוף 2006 מהמחלה. המצב חמור מאוד באפריקה שמדרום לסהרה, ובמיוחד בדרום אפריקה ובסביבותיה, שם יותר מ-20% מהתושבים הבוגרים נדבקו במחלה.

משמה של המחלה ניתן ללמוד על אופייה:

עריכה | תבנית | שיחה
4
בדיקות דם של מטופלים במהלך ניסוי העגבת בטסקיגי
ניסוי העגבת בטסקיגי, שנערך בין 1932 ל-1972, הוא אירוע ידוע לשמצה בהיסטוריה של האתיקה הרפואית. המדובר בניסוי קליני שנערך בטסקיגי שבמדינת אלבמה, באוכלוסייה של 399 עובדי כפיים שחורים, עניים וברובם בלתי משכילים, ובקבוצת ביקורת בת 200 איש נוספים מאוכלוסייה זו, שנבחנו לבדיקת הטיפול והמהלך הטבעי של מחלת העגבת. ניסוי זה נודע לשמצה והפך לאבן דרך בהתייחסות לחולה המשתתף בניסוי הקליני ובהגנת זכויותיו הבסיסיות, בשל העובדה שהוא נערך ללא כל התחשבות בבריאות ובכבוד האדם של המשתתפים בו. המשתתפים בניסוי לא נתנו הסכמה מדעת לניסוי ולתוצאותיו, ולא הודיעו להם כי אובחנו כנגועים בעגבת. נאמר להם כי בעייתם היא "דם רע", וכי יוכלו לקבל טיפול בחינם, נסיעות בחינם אל המרפאה, ארוחה חמה אחת ליום, ואם ימותו, תקבל משפחתם אלף דולר להוצאות הקבורה. בשנות ה-40 הוכנס לשימוש נרחב הפניצילין שהביא למתן מרפא למחלת העגבת. לפני תגלית זו, המחלה גרמה לעתים קרובות לפגיעות כרוניות הקרויות השלב השלישי של מחלת העגבת. בשלב זה, המתחיל מספר שנים לאחר ההדבקה, עלולים להיפגע אבי העורקים, המוח, חוט השדרה, העצמות, העור ועוד. כל אלה גורמים לייסורים, ולעתים אף למוות. במקום לטפל בכל החולים במסגרת הניסוי בפניצילין, ולסיים את הניסוי, החליטו המדענים בטסקיגי להעלים את המידע על קיומה של התרופה ולהמשיך בחקר התפתחות המחלה בחוליהם. כן נמנעה מהמשתתפים בניסוי גישה לתוכניות לטיפול בעגבת שהיו נגישות לחולים אחרים בסביבתם. המחקר נמשך עד לשנת 1972, כאשר הדלפה לעיתונות, ולא שיקולים מוסריים או אתיים, הובילה לסיומו. המחקר נחשב לאחת מההפרות המזעזעות של האתיקה הרפואית ושל היחס הנאות בין רופא וחולה בהיסטוריה הרפואית של ארצות הברית ושל העולם כולו. המחקר הוביל לדו"ח ועדת בלמונט, ולהקמת מוסדות לפיקוח ולבקרה על ניסויים קליניים ברוח הצהרת הלסינקי.
עריכה | תבנית | שיחה
5
דגל הגאווה
הומוסקסואליות (הלחם של המילים "הומו" (יוונית: זהה) ו-"סקס" (לטינית: מין); ביחד: "מין זהה") היא נטייה מינית המאופינת במשיכה מינית ורגשית של אדם אל בני מינו. משיכה מינית של אשה אל אשה אחרת מכונה גם לסביוּת.

הגדרתהּ של ההומוסקסואליות אינה מוסכמת על כל החוקרים, אך ככלל, מקובל כי הומוסקסואל הוא גבר הנמשך בעיקר לגברים, ונמשך בצורה פחותה, או אינו נמשך כלל, לנשים; ובהתאמה, לסבית היא אישה הנמשכת בעיקר לנשים, ונמשכת בצורה פחותה משמעותית, או אינה נמשכת כלל, לגברים.

יש להבחין בין הומוסקסואלים ולסביות לבין טרנסקסואלים וטרנסג'נדרים, שהם אנשים המבקשים להפוך לבני המין הנגדי, או חשים כי המין שנולדו אליו שגוי.
עריכה | תבנית | שיחה
6
סמל בית המשפט העליון של ארצות הברית
פסק דין רו נגד וייד הינו פסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית הקובע כי כל חוק האוסר על הפלה מלאכותית סותר את חוקת ארצות הברית בשל הפגיעה בזכות לפרטיות.

החלטה זו של בית המשפט העליון יצרה מחלוקת פוליטית הנמשכת עד ימינו, והיא נחשבת לאחת מהחשובות בתולדותיו. בשנת 1992 נערך דיון נוסף בעניין זה, ובית המשפט שינה רק במעט את עמדתו כפי שנפסקה בעניין רו.

ראשיתה של המחלוקת בעניין רו במרץ 1970 בטקסס. שרה ודינגטון, עורכת דין צעירה מאוסטין הציעה להגיש תביעה בשם נורמה מקקורבי, אישה צעירה, לא נשואה ובהריון, כנגד החוק של מדינת טקסס האוסר הפלות. השם "ג'יין רו" משמש בבתי משפט במקרים בהם אין רוצים לחשוף את שם התובע (בדומה לשימוש בכינויים "פלונית" ו"אלמונית" בפסקי דין ישראלים). לאחר הגשת התביעה צורפו כתובעים גם ג'יימס יוברט הולפורד - רופא שנאסר בשל ביצוע הפלות וכן "ג'ון ומרי דו" - שמות בדויים של זוג שרצו לבצע הפלה.

בעת הגשת התביעה טענה מקקורבי כי הרתה בעקבות אינוס, אולם מאוחר יותר חזרה בה מטענה זו.

החוק הפלילי של טקסס קבע כי ניסיון לבצע הפלה במקרים שאין בהם סכנת חיים לאם מהווה עבירה פלילית. התביעה טענה לבטלותו של החוק בשל היותו סותר את חוקת ארצות הברית ואת הזכויות המוגנות מכוחה במסגרת התיקון הראשון, התיקון הרביעי, התיקון החמישי, התיקון התשיעי והתיקון הארבעה עשר לחוקת ארצות הברית. הנתבע בתביעה היה פרקליט המחוז של מחוז דאלאס - הנרי וייד.
עריכה | תבנית | שיחה
7
סמל בית המשפט העליון של ארצות הברית
פסק דין לורנס נגד טקסס הוא פסק דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית הקובע כי כל חוק האוסר על קיום יחסי מין הומוסקסואליים בין שני בוגרים בביתם סותר את חוקת ארצות הברית בשל הפגיעה בזכות לפרטיות. בפסק דין זה, שניתן בשנת 2003, קבע לראשונה בית המשפט העליון של ארצות הברית, ברוב של 6 שופטים נגד 3, כי ההחלטות הקודמות של בית המשפט, ובהן ההחלטה משנת 1986 - פסק דין באוורס נגד הארדוויק בטלות. לפני פסק דין זה סירב בית המשפט (בפסק דין באוורס) לתת הגנה שכזו וקבע כי אין כל הגנה בחוקה שיש בה כדי לפסול חוקים שאוסרים על קיום יחסי מין הומוסקסואליים וקובעים כי מעשים אלה הם עבירה פלילית.

ההליך המשפטי זכה לעניין ציבורי רב ומספר רב של "ידידי בית המשפט" הגישו תצהירים לבית המשפט בנושא.

בהתאם למשפט המקובל מוגנות זכויות בני זוג לקיום יחסי מין על ידי חוזה הנישואין - חוזה לו שותפים הגבר, האישה (ובנישואין דתיים - גם האל) והמדינה הבאה לאכוף חוזה זה כמו כל חוזה אחר. בהתאם להשקפה זו, קיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין נחשב לדבר אסור או שיש לאוסרו ("רע כי נאסר" - "Malum prohibitum"). מסיבה זו נחקקו במדינות רבות (הן מדינות המשפט המקובל והן מדינות המשפט הקונטיננטלי) חוקים האוסרים קיום יחסי מין מחוץ לנישואין, ניאוף, מעשי סדום בין אם בין גבר ואישה, ובין אם בין גברים).

גישה זו של המשפט המקובל החלה להשתנות רק בסוף המאה ה-20. כך למשל, בספר החוקים של מדינת ישראל בוטלו החוקים האוסרים על מעשים אלה רק בשנת 1988. בארצות הברית החלו מגמות של שחרור האישה להתפשט בשנות ה-60 עם עלייה במספר מקרי הגירושין ובמספר המשפחות החד הוריות, ובהתאם עם עלייה במספר הזוגות המקיימים יחסי מין מחוץ לנישואים. בעקבות מגמה זו ביטלו בשנות ה-70 רבות ממדינות ארצות הברית את החוקים האוסרים קיום יחסי מין מחוץ לנישואין, וכן בוטלו החוקים האוסרים על ביצוע מעשי סדום והאיסור על קיום יחסי מין הומוסקסואליים.
עריכה | תבנית | שיחה
8
אוננות היא פעולה מינית עצמית, שבדרך כלל אין בה בני זוג נוספים. האוננות מתבצעת על ידי גירוי אברי המין, שהם אזורים ארוגניים שנמצאים בהם עצבים רבים ורגישים; אצל הגבר באמצעות גירוי פיזי של הפין ואצל האישה באמצעות גירוי אזור הפות או הדגדגן. האוננות עשויה להסתיים באורגזמה ולהביא לחווייה גופנית עזה. מקובל להניח שרוב בני האדם אוננו בשלב כלשהו בחייהם, ושהאוננות היא חלק כמעט בלתי נמנע מתקופת גיל ההתבגרות, ותהליך הבשלתו המינית והנפשית של כל אדם, במיוחד בקרב הגברים. מעשי אוננות נצפו גם אצל בעלי חיים נוספים מלבד האדם. בדרך כלל האוננות אינה משמשת לשם רבייה אלא לשם סיפוק והנאה מינית. במתן תרומת זרע לשם הפריה חוץ גופית, האוננות משמשת לרבייה.
עריכה | תבנית | שיחה
9
הפלה מלאכותית או הפלה יזומה היא הפסקה יזומה של היריון שלא על ידי לידת תינוק חי, לפני היות העובר מוכן לחיים חוץ רחמיים.
  • הפסקת היריון לצורך לידת תינוק חי נקראת לידה מוקדמת, והתינוק יהיה לרוב פג.
  • אובדן ספונטני של ההיריון לפני היות העובר מוכן לחיים חוץ רחמיים נקרא הפלה טבעית ומשבוע 20 ואילך הוא נקרא מות עובר ברחם.
  • תהליך כירורגי של הפסקת היריון, בעיקר כאשר ההיריון מחוץ לרחם נקרא ניתוח קיסרי.

הפלה מלאכותית נעשית ממניעים אחדים. רצון להימנע מהולדה, לאחר כשל במניעת ההיריון, רצון לסיים היריון הנובע מאונס או גילוי עריות, מומים מולדים שהתגלו בעובר או היריון שיש בו סכנה לבריאות האם או לחייה.

כבר בימי קדם היו ידועות שיטות הפלה מלאכותית, אם כי הסיכון שבהן היה רב. הדרכים לביצוע הפלה היו החדרת מכשירים חדים, לחץ על הבטן, ביצוע פעילות פיזית מתישה ואף שיקויים (סמים) שהיו אמורים לבצע הפלה.

כיום יש מספר טכניקות ביצוע הפלה מלאכותית, הנובעות בעיקר מגיל ההיריון.
עריכה | תבנית | שיחה
10
במשפט הפלילי, גיל ההסכמה הוא הגיל שבו אדם נחשב לבוגר דיו מבחינה משפטית על מנת לתת הסכמה משפטית לקיום יחסי מין עם בן או בת זוג. לכן, אדם המקיים יחסי מין עם בן או בת זוג שגילו קטן מגיל ההסכמה מבצע עבירה, הנקראת בעילת קטינה (שלעתים דינה כדין אונס), מעשה סדום או מעשה מגונה. גילו של הבוגר אינו רלוונטי, אך במדינות מסוימות, כגון ישראל, אם הפרש הגילאים בין בני הזוג הוא בתחום מסוים, העבירה חמורה פחות (או אינה עבירה כלל).

אין להתבלבל בין גיל ההסכמה לגיל הבגירות, לגיל אחריות פלילית, או, בתחומי שיפוט מסוימים, לגיל נישואין.

גיל ההסכמה מגוון בהיקף נרחב מבחינת טווח הגילאים, אך רוב המדינות קובעות גיל בטווח גילאים שבין 14 ל-18, למרות שניתן למצוא גם גילאים צעירים כמו 9 ו-12 וגילאים בוגרים כגון 20 ו-21. גיל ההסכמה מגוון גם בהקשר לאופי האקט המיני ולמין האנשים הנידונים.
עריכה | תבנית | שיחה
11
גלויה המתארת את חוסר הרצון להרות
חינוך מיני הוא תהליך למידה בו נלמד נושא הרבייה המינית, נושא יחסי המין, נושא הזהות המינית והמגדר, וכן גם היבטים אחרים הקשורים להתנהגותם המינית של בני האדם.

במסגרת החינוך המיני נלמד נושא הרבייה המתארת את תהליך הווצרותו של בן אנוש. תהליך זה כולל את שלב העיבור, התפתחות העובר והלידה. לעתים נושא הרבייה כולל גם נושאים כגון מחלות המועברות במגע מיני וכיצד להימנע מהן, ומניעת הריון.

החינוך המיני הוא נושא שנוי במחלוקת, אף על פי שהוא כלול במסגרת הלימודים של בתי ספר רבים. המחלוקת נוגעת לגיל שבו נחשפים תלמידי בית הספר למידע זה ולכמות המידע אליהם הם צריכים להיחשף בנוגע למניעת הריון ומין בטוח. כמו כן, ישנם הטוענים כי נושא המוסר המיני צריך להיות כלול במסגרת השיעור, לעומת אחרים המתנגדים לדעה זו.
עריכה | תבנית | שיחה
12
התעללות מינית בילדים היא סוג של התעללות בילדים שבמסגרתה אדם מבוגר או מתבגר מתעלל בילד לשם גירוי מיני. קיימות צורות שונות של התעללות מינית בילדים: פנייה או הפעלת לחץ על ילדים לעסוק בפעילויות מיניות (ללא קשר לתוצאות הפנייה), חשיפת איברי מין בנוכחות ילדים, חשיפת ילדים למדיה פורנוגרפית, מגע מיני עם ילדים או הפקת ‏פורנוגרפיית ילדים בעזרתם.

להתעללות מינית בילדים השלכות רבות מבחינתו של הילד: דיכאון, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, חרדה, וזאת בנוסף לפגיעה פיזית אפשרית ובעיות אחרות. התעללות מינית על ידי בן משפחה היא סוג של גילוי עריות והיא יכולה לגרום לטראומה פסיכולוגית ארוכת טווח ומשמעותית ביותר, במיוחד במקרה שבו אחד ההורים הוא הפוגע.

בתחום המשפטי של מדינות המערב, "התעללות מינית בילד" היא מונח כולל המתאר עבירות פליליות ואזרחיות שבהם מבוגר עוסק בפעילות מינית עם קטין או מנצל קטין לצורך סיפוק מיני. האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה קובעת כי "ילדים אינם יכולים להסכים לקיים פעילות מינית עם מבוגרים", והיא מגנה כל פעולה כזו על ידי אדם מבוגר: "מבוגר שעוסק בפעילות מינית עם ילד מבצע מעשה פלילי ולא מוסרי, אשר לעולם לא יכול להיחשב לנורמלי או להתנהגות חברתית מקובלת". החוק הפלילי בישראל נמצא בקו אחד עם קביעה זו; קטינים אינם יכולים לתת את הסכמתם לקיום יחסים בעלי אופי מיני עם מבוגרים.
עריכה | תבנית | שיחה
13
למושג בתולה שתי משמעויות. האחת היא פיזיולוגית: אישה שקרום הבתולים שלה שלם. קרום הבתולים הוא קפל עור דק הממוקם בפתח הנרתיק. האחרת - חברתית: אישה שלא קיימה יחסי מין.
בדרך כלל יש חפיפה בין שתי משמעויות אלה, משום שקיום יחסי מין וגינליים מביא לקריעת קרום הבתולים. עם זאת, תיתכן קריעה של קרום הבתולים גם ללא קיום יחסי מין, וניתן לקיים יחסי מין ללא פגיעה בקרום הבתולים. בפירושו לפסוק "וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" (בראשית כ"ד, ט"ז) מתייחס רש"י לשתי המשמעויות, באומרו: "בתולה - ממקום בתולים, ואיש לא ידעה - שלא כדרכה". לבתולים מיוחסת חשיבות רבה מבחינה חברתית, ובמיוחד מבחינה דתית. ביהדות ישנה משמעות רבה להיותה של בחורה - בתולה, ועל פי היהדות הנורמה היא להישאר בבתולין עד הנישואין. גם הנצרות הקתולית, בהנהגת האפיפיור, נוקטת בקו שמרני ומטיפה לשמור על הבתולין עד לאחר החתונה.
עריכה | תבנית | שיחה
14
הצייר הצרפתי אנרי דה טולוז-לוטרק נהג לבקר בבתי זונות ולצייר את הנשים ולקוחותיהן. ("Reine de Joie" משנת 1892.
זנות היא קיום פעילות מינית (לעתים רבות יחסי מין) תמורת תשלום. מרבית העוסקים במקצוע זה הן נשים, אך קיימת גם זנות גברית, בין אם עבור גברים אחרים ובין אם עבור נשים. יש המחשיבים את הזנות כמקצוע, והיא זכתה לכינוי "המקצוע העתיק ביותר בעולם".

הזנות בעת העתיקה הייתה דבר מקובל בתרבויות רבות והיא עתיקה לפחות כימיו של הספר הראשון בתולדות האנושות - עלילות גלגמש מן התקופה השומרית, בסוף האלף השלישי לפני הספירה. בספר זה ממלאת זונה בשם שׁמְחָ'ת תפקיד מרכזי בתהליך חניכותו וחברותו של הצייד אֶנְכִּדוּ הפרא. לאחר שבילו במשך שישה ימים ושבעה לילות גילה אֶנְכִּדוּ כי איבד את כוחו הפיזי החייתי אך זכה בחכמתה. משל ל'תירבות' אֶנְכִּדוּ הפרא באמצעות מיניותה של שׁמְחָ'ת.
עריכה | תבנית | שיחה