זנות בהלכה
זונה בהלכה היא אישה שקיימה יחסי מין אסורים מסוג מסוים, או אישה שנאסר על יהודי לקיים עמה יחסי מין מלכתחילה. הפרשנות המדויקת של טבע יחסי המין ההופכים אישה לזונה, השתנתה לאורך הדורות. ההגדרה ההלכתית המקובלת לזונה היא אישה שקיימה יחסי מין עם גבר שנאסר עליה להינשא לו. חז"ל ראו את הזנות כתופעה מכוערת ומגונה שיש להרחיק ממנה אנשים, וכתבו שהיא מביאה לאנדרלמוסיה[1].
תוכן עניינים
מושג הזנות במקרא
התורה אוסרת על זנות בישראל לנשים וגברים כאחד: "לא תהיה קְדֵשָׁה מבנות ישראל ולא יהיה קָדֵשׁ מבני ישראל". קְדֵשָׁה על פי חז"ל וכל פרשני המקרא היא מילה נרדפת לזונה אשר נאמרת בלשון סגי נהור. כך מופיע בחטאות רחבעם: "וגם קָדֵשׁ היה בארץ עשו ככל התוֹעֲבֹת הגוים". ה'קדש' האמור בזכר מתפרש כגבר העוסק בזנות הומוסקסואלית. במספר מקומות במקרא מוזכרת זנות בתשלום, לדוגמה: "לא תביא אתנן זונה", אך לא מבואר האם ישנם יחסי מין שאינם בתשלום שאף הם מוגדרים כזנות.
האיסורים העיקריים הקשורים לזנות במקרא הם:
- נישואי כהן לזונה.
- הבאת כספי הזנות לבית המקדש, "לא תביא אתנן זונה בית ה' אלהיך".
הגדרת הזנות בהלכה
התנאים נחלקו בהגדרה ההלכתית של זנות והביאו שש דעות מהי זונה. להלכה נקבע כי זונה היא "גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות". דהיינו, נוסף לגיורת ולשפחה ששוחררה, כל מי שנבעלה למי שאסור לה להינשא לו – בין אם האיסור הוא חמור ועונשו כרת (כמו אשת איש שנבעלה לאחר או אישה שעשתה מעשה של גילוי עריות) ובין אם האיסור הוא קל ועונשו מלקות (כמו אישה שנבעלה לממזר) – נחשבת לזונה.
גם אישה שנבעלה לגוי, דבר הנחשב חמור ביותר למרות שעונשו קל, נחשבת לזונה.
להלכה פוסק הרמב"ם:
מפי השמועה למדו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להינשא לו איסור השווה בכול, או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת להינשא לו. לפיכך הנרבעת לבהמה אף על פי שהיא בסקילה לא נעשת זונה ולא נפסלה לכהונה, שהרי לא נבעלה לאדם. והבא על הנידה, אף על פי שהיא בכרת, לא נעשת זונה ולא נפסלה לכהונה, שהרי אינה אסורה להינשא לו. וכן הבא על הפנויה - אפילו הייתה קדשה שהפקירה עצמה לכול, אף על פי שהיא במלקות לא נעשת זונה, שהרי אינה אסורה להינשא לו. | ||
– רמב"ם, קדושה, איסורי ביאה, יח, הלכות א-ב |
במקרה שהאישה נבעלה על ידי גבר שמותר לה והיא לא עונה על אחד התנאים שפורטו, היא מותרת לכהן ולא נחשבת לזונה. הגדרה זו נפסקה גם לעניין איסור אתנן, שאינו חל על תשלום שהתקבל תמורת יחסי מין שאינם בכלל המקרים הללו.[2]
איסור נישואים לכהן
ערך מורחב – איסורי נישואים לכהן |
בנוסף לכל המקרים המובאים לעיל, דעת רבי אליעזר היא שהזונה האסורה לכהן היא כל אישה שקיימה יחסי מין ללא נישואין. לכל הדעות הגדרת הזנות הפוסלת לכהונה אינה תלויה בתשלום עבור יחסי המין או אפילו בהסכמה להם. כמו כן, אף שבת גיורת כשרה לכהן, יש כוהנים שנהגו לא להתחתן איתה אם גם אביה הוא גר. השאלה האם ילדיו של כהן שנשא גיורת הם חללים, כלומר פסולים מכהונה כדלעיל, שנויה במחלוקת הפוסקים. בכל מקרה אין הם ממזרים.
זנות כמקצוע
ערך מורחב – זנות |
הרמב"ם פוסק שהזנות אסורה ושאין להתקרב לד' אמות של פתח זונה[3]. עם זאת, ישנם ספרי שו"ת מימי הביניים, שדנים בשאלת ברירת המחדל, האם ישנה עדיפות שנשים בבית זונות יהודי יהיו יהודיות או גויות. כמו כן, ישנה עדות בשו"ת הרב יצחק עראמה על קהילות שהייתה בהן זנות ממוסדת וממומנת על ידי הקהילה ובהיתר רבניה, כדי להציל את הרווקים מאיסורים חמורים יותר כמו אשת איש. הרב עראמה התנגד לכך בתוקף, בשל המשמעות הציבורית של מיסוד הזנות.